הקדמה
מאמר זה שואף לכסות את מרבית הנושאים הרפואיים והבריאותיים בהם יכול להיתקל מגדל, מהנפוץ יותר אל הנדיר, תוך מתן כלים שיסייעו בידכם לתת מענה רפואי ראשוני. במקרים מסויימים, לא תצטרכו לעשות יותר מכך, ולעיתים התערבות וטרינרית תהיה הכרחית.
לפחות מניסיון אישי, לאחר קריאה של מאמר כזה, נוטים מגדלים להילחץ ו"לראות סימפטומים" גם כאשר הם אינם. בעוד שמודעות היא כלי חשוב, חשוב שתדעו לשים את הדברים בפרופורציות הנכונות. אומנם תחלואה היא חלק בלתי נפרד מעבודה עם בעלי חיים, חשוב לדעת לשפוט נכון מתי לפעול וכיצד. אם יש בלבכם ספק, פנו אל גורמים מנוסים יותר. אנא אל תפעלו בפזיזות.
במידה ואין בידכם ניסיון רב, אין תחליף להתייעצות עם מגדלים מנוסים יותר. לכן, אשתדל להבהיר אילו מקרים אינם סובלים דיחוי, ואילו מקרים הם פחות חמורים ויש זמן לצלם תמונה ולשלוח למגדל מנוסה בכדי שיוכל לאושש או לבטל את האיבחון שלכם.
רפואת זוחלים היא תחום מאוד לא מפותח בתוך ענף הוטרינריה. מחקרים ופיתוח של תרופות, חיסונים וכיוצא בזאת הם תוצר של השקעה כספית גדולה מאוד. ענף חיות המחמד אומנם על בסיס שנתי מייצר כספים רבים, עושה זאת בעיקר בזכות חיות מחמד קלאסיות יותר, כגון חתולים, כלבים, דגים ובעלי כנף. מכיוון שתחום הזוחלים, ביחס לשאר, מייצר מעט יותר כסף, פחות עסקים מעוניינים להשקיע ולפתח מוצרים ושירותים עבורם.
בשנת 2010 בפעם הראשונה, הוכשרו באופן רשמי שלושה וטרינרים מתמחים בזוחלים בארצות הברית. עד לנקודת זמן זו, היה מדובר בהתמחות ערטילאית ובלתי פורמאלית, שלא גובתה או הוכרה על ידי מוסדות להשכלה גבוהה, ולא היו הכשרות רלוונטיות עבורה.
תמונת מצב זו הולידה צורך בקרב המגדלים להיות מסוגלים לתת מענה רפואי לנחשים שברשותם, היות ווטרינרים נתנו לעיתים מענה חלקי בלבד, ובמקרים גרועים יותר, כלל לא ידעו איך להתמודד עם מצבים רפואיים בקרב נחשים.
עם עליית מדיום האינטרנט החלו להיות זמינים מאמרים רבים בנושא, ואף סרטונים ביו טיוב, המסבירים כיצד לטפל בנחשים שברשותינו.
עם זאת, פופולריות האינטרנט היא גם היתרון וגם החיסרון- היות וגם מגדלים שיכולותיהם נמצאות אך ורק בדמיונם, גם הם משתפים מניסיונם שהוא לעיתים שגוי, ומטעים כך גם אחרים.
בפרק הזמן הקצר יחסית בו אני מגדל(כ4+ שנים נכון לתחילת 2011), יצא לי להיתקל במספר לא מצומצם של מקרים רפואיים הן באוסף הפרטי שלי והן של מגדלים אחרים להם סייעתי. ניתן לאמר שנתקלתי במרבית המקרים הרפואיים שייתכן שמגדל מן השורה ייתקל בהם, ולכן החלטתי לאגד את הדברים בגוף מאמר זה.
דברים מסויימים כגון מינון תרופתי וכדומה לא יצויינו בגוף מאמר זה. מתן תרופות צריך להיות מבוקר ולהתבצע על ידי אנשים שהוכשרו לכך או לכול הפחות עברו איזושהי הדרכה מינימלית אצל וטרינר יודע דבר.
המינון המדוייק, סוג התרופה ואופן החדרתה(דרך הפה, תת עורי, הזרקה אל תוך שרירה וכיוצא בזאת) נתונים להכרעתו של וטרינר. תרופות מסויימות יכולות להינתן רק באופן ספציפי, ולעשות נזק רב אם יתנתו באופן אחר. כמו כן, משקל ומין הנחש גם הם גורמים המשפיעים על סוגייה זו- נא להשאיר זאת לבעלי מקצוע.
הפעולה היעילה ביותר למניעת מחלות היא בידוד- הקפידו לבודד כול בעל חיים חדש למשך 6 חודשים טרם הכנסתו אל החדר בו ממוקם האוסף שלכם, וכך תצמצמו משמעותית את הסיכויים להעביר טפילים ומחלות שעלולות לסכן את כול האוסף שלכם.
מקרים רפואיים נפוצים
אם אתם מאמינים כי הנחש שלכם סובל מבעיה רפואית, פשוטה או מורכבת, רצוי לבודד אותו משאר האוסף ולהקפיד לטפל בו רק בסוף כול סבב, כך אנחנו מצמצמים את הסיכוי להעביר את המחלה לנחשים הבריאים. יש להקפיד על הגיינה לפני ואחרי מגע עם נחש שחשוד כחולה.
מטרות המאמר עבורכם, הקוראים:
1. כמו שכותרת המאמר מרמזת, מדובר במאמר בנושא -עזרה ראשונה-(לא רפואה וטרינרית מלאה). עזרה ראשונה על פי הגדרתה היא עזרה ראשונית, הניתנת במקום האירוע על ידי אנשים עם הכשרה רפואית מינימלית עד לא קיימת, וזאת כדי להשתדל למנוע נזקים בלתי הפיכים. כמובן, יש כמה וכמה הליכים שהושמטו בכדי למנוע פעולה שרצוי שרק אנשי מקצוע יבצעו- אך התגובה הראשונית שלכם לכול סיטואציה כזו יכולה להיות מאוד קריטית(לדוגמא, בעת קריסה של מעי או המיפינס). נכון, אינכם וטרינרים, אך התגובה שלכם יכולה לעשות את ההבדל בין אובדן האיבר לבין החלמתו, ואף בין חיים למוות.
2. ישנם מקרים בהם נכתב שעליכם לפנות לוטרינר בלבד- וכאן, אכן, אין יותר מדי מה לעשות. עם זאת, לפי מאמר זה תוכלו לזהות שמדובר בעניין דחוף שדורש התייחסות וטרינרית מיידית, ולא העלאה לפורום והמתנה לתשובה. היכולת שלכם לפנות במהירות, ולדעת לתאר נכון לוטרינר את אשר אירע, היא יקרה מפז, ואני מקווה כי לא תאלצו לעשות בה שימוש, אך במידה ותצטרכו, מאמר זה יסייע לכם.
סרבנות אכילה
ייתכן שמדובר בנושא הנפוץ ביותר, והאמת היא שלא תמיד מדובר בעניין רפואי שדורש התערבות מסוג כולשהו.
נוודא מספר דברים בסיסיים:
1- טמפ'. זה הדבר הנפוץ ביותר שגורם לסיבוכים בנושא. במידה ואין בטרריום מדחום, אין טעם לנסות לאבחן היות ולא הוענקו ולו התנאים הבסיסיים ביותר להם הנחש זקוק. יש לוודא כי הטמפ' השוררת בצד החם והקר בטרריום תקינות ועומדות בתנאים הדרושים לאותו בעל חיים.
2- האם מדובר במינים שנוטים להיכנס לצום באופן טבעי? נחשים ממיני Lampropeltis Mexicana( ט'יירי, מגה בנדד, גריי בנדד) ופיתונים מתכדרים לעיתים נכנסים באופן יזום לתקופות של "צום". מבחינתם מדובר בפרק זמן טבעי לחלוטין, שנוטה להלחיץ את המגדל בעוד שאין הדבר פוגע כלל בנחשים עצמם. מדובר בהסתגלות טבעית של נחשים קטנים יחסית לצמצם את הצורך שלהם לשוטט ולהיות חשופים לגורמים מאיימים באופן תכוף.
3- האם הנחשים בוגרים מינית ובעונה? זכרים לעיתים יסרבו לאכול במהלך העונה כי הם מגוייסים למאמצי רבייה או חיפוש אחר בת זוג. במהלך הריון, נקבות רבות יסרבו למזון.
4- האם הנחש מוחזק בטרריום מתאים, עם מסתור. במידה ולא, יש לתקן זאת. יש גם לקחת בחשבון כי אם הטרריום נמצא במקום מואר כול הזמן, או אם ישנה תנועה והרמה תכופה, ייתכן כי הדבר יכניס את הנחש בהדרגתיות לסטרס וירגיש פגיע מדי מכדי לאכול.
5- האם הנחש בנשל? הרבה מאוד נחשים בוחרים שלא לאכול במהלך תהליך הנשל- החל מה"התעננות" ועד ליום לאחר הנשל.
דוראנגו קינגסנייק במחזור השלה:
דברים שניתן לבצע כדי לעודד אכילה:
פיתרון אחד הוא להניח את הנחש בכלי קטן ומאוורר ללילה, עם פרט מזון מופשר, למשך הלילה. בדרך כלל החלל הקטן יוביל לאינטראקציה בלתי נמנעת עם המזון ובלא מעט מקרים, הנחש "יעלים" את המזון במהלך הלילה. ניתן גם לשים פרט מזון(מופשר\מומת!) שראשו נוקב עם קיסם. לעיתים, הריח של נוזלי המוח יעוררו תגובת אכילה.
פיתרון אחר הוא לטבול את פרט המזון המומת במים רותחים למעט שניות ולהזיזו באיטיות מול הנחש. נחשים רבים, בעיקר בואות ופיתונים, מגיבים בחוזקה להפרשי טמפרטורה ו\או תנועה, ובהרבה מקרים זה יעשה את כול ההבדל.
מומלץ לבצע ניסיון שכזה אחת לשבועיים-שלושה, ולא באופן תכוף מכך, וזאת כדי למנוע סטרס.
פתרונות נוספים הם הצעת פרט מזון חי, וכמובן לוודא כי הנחש אכן מורגל לאכול את המכרסם אותו אתם מציעים. נחשים יכולים להיות מורגלים לאכול עכברים, או חולדות, ולעיתים מסרבים במשך זמן מה "לנסות" מזון שונה ממה שהורגלו.
במקרים חמורים ניתן לבצע הלעטה או "אסיסט פידינג", על ידי החדרת המזון ללוע הבליעה של הנחש, וכניסתו דרך הושט אל הקיבה, בין אם על ידי הנחש או ידנית על ידי המגדל. אין לבצע זאת אם אינכם מנוסים, ומדובר בפיתרון אחרון בהחלט- לרוב, מדובר בהאכלות של בייבי שמסרבים במשך הרבה מאוד זמן לאכול לאחר חוויה טראומטית(כגון איסוף מהטבע), או לאחר הבקיעה\השרצה.
ייתכן כי הסרבנות היא סמפטום למשהו מורכב יותר. נסו לבחון מקרוב את הנחש ושימו לב לדברים חריגים, אם ישנם.
בעיות השלה
כאשר הנחש נאבק עם הנשל שלו, ומסיר אותו בהרבה חתיכות קרועות קטנות שחלקן יורדות וחלקן נשארות על גופו, מדובר בהשלה לא תקינה.
נחש, באופן אופטימלי, אמור להשיל את הנשל כולו בחתיכה אחת, וללא מאמץ מיוחד.
ממה זה יכול לנבוע:
1- ברוב המקרים- בעיית לחות. אם הטרריום יבש מדי, סביר להניח כי הנחש יאבק בהסרת הנשל. מרבית הנחשים אינם זקוקים לתנאי לחות מיוחדים, אך זה תלוי בסביבת המגורים, האם מיזוג עובד על חימום וכיוצא בזאת.
2- הנחש מיובש- מחסור בנוזלים.
3- וידוא טמפרטורות.
4- הנחש סובל ממחלה אחרת, וזה הוא רק סימפטום.
תהא הסיבה אשר תהא, נדרש טיפול.
הארה: חשוב לתעדף נכונה את הטיפול. במידה ונחש מתאושש או כיום סובל ממחלה ברורה, צריך להפעיל שיקול דעת- האם נכון כרגע לטפל בנושא הנשל, או האם זה סובל דיחוי ורצוי לתת לנחש להתמודד עם הדברים שמסכנים אותו יותר(אם יש תרופות במע' שלו למשל, אם מתאושש מניתוח וכיוצא בזאת). אומנם קיימת אפשרות לסיבוכים במקרים ספציפיים(שיתוארו בהמשך) אך לרוב לא מדובר במשהו בעל משמעות שהיא לא אסתטית בלבד, ולכן רצוי לדחות את הטיפול במידה והנחש כרגע מתמודד עם דברים בעיות רפואיות אחרות.
הטיפול הוא פשוט למדי. הניחו את הנחש במים רדודים(להקפיד על טמפ' החדר, או חמימים- עד 26 מעלות, לא קרים!) לכרבע שעה. לאחר מכן, הניחו אותו בכלי סגור ומאוורר עם מטלית לחה\נייר ספוג רטוב. הנחש יזחל בכלי ושאריות הנשל ירדו.
במידת הצורך, ניתן ידנית(ובזהירות) להסיר את הנשל ידנית.
סיבוכים אפשריים:
*נשל סביב קצה הזנב- מגדלים לא מנוסים עלולים לפספס את העובדה שהחלק האחרון של הנשל לא ירד. במידה ובמשך מספר נשלים החלק הנ"ל של הנשל לא יורד, נוצרת טבעת החוסמת את זרימת הדם אל אותו פלג גוף. בסופו של דבר, עלול להתפתח נמק, ונשירה של קצה הזנב. היו מקרים בהם ממש נחשף החלק התחתון של עמוד השדרה עקב נשירת הרקמה מסביב לקצה הזנה כתוצאה מכך. במידה ואכן חלק זה של הנשל נשאר, ניתן לעשות שימוש בפיתרון המוצע מעלה, ולהסיר ידנית במידת הצורך. אם אתם חוששים לבצע זאת עצמאית, רצוי לגשת למגדל מנוסה- רק הקפידו להביא את הנחש לאחר שכבר בילה כ15 דקות במים רדודים-ההסרה תהיה פשוטה יותר באופן משמעותי.
*משקף- עיני הנחש מוגנות על ידי קשקש שקוף המכונה "משקף". לעיתים, קשקש זה אינו יורד בנשל. גם כאן, ייתכנו סיבוכים אם הדבר חוזר על עצמו מספר נשלים. משקף תקוע יראה כאילו יש שכבה מעט מקומטת על העין.
איזור העין הוא עדין מאוד, ורצוי שלא לגעת בו אלא אם אתם בטוחים בנסיונכם ובמיומנות שלכם. הפיתרון הסטנדרטי ייתכן שיעבוד, אך הסבירות מעט פחות לטובתינו.
פיתרון נוסף הוא שימוש במשחה אנטיביוטית לעין, ששמה הוא "סינטומיצין"(3%). ניתן לשים מעט מן המשחה על האצבע, ובעדינות רבה לעסות את איזור העין. ניתן לחזור על כך כול יום ללא חשש.
ניתן גם להמתין עד לנשל הבא, תוך ביצוע צעדים למניעת בעיות נשל עתידיות, והמשקף הישן ירד יחד עם החדש.
אם לא נשים לכך לב למשך מספר נשלים, עלולות להתפתח דלקות ובסופו של דבר, עיוורון. לא מומלץ לטפל בעיניים של נחש ללא ניסיון ומיומנות קודמת.
פיתון מתכדר עם בעיות השלה, דגש על משקף:
http://www.ballpython.com/index.php?page=bpfaq
פליטה:
כול מי שמנוסה בגידול נחשים מכיר את הריח הדומיננטי והלא נעים במיוחד של פליטה.
פליטה מתרחשת מכמה סיבות עיקריות:
1- פרט המזון שניתן היה גדול מדי.
2- חילוף החומרים איטי מדי, תוצאה של טמפטורה לא אופטימלית.
3- תגובה לגירוי חיצוני: תחושת איום בשל סביבה לא מתאימה או הרמות תכופות כשהנחש מעכל.
נתחיל בכך שזהו לא אסון, כול עוד מדובר במקרה חד פעמי. על פי רוב, זעמנים מתמודדים טוב יותר עם פליטות מאשר פיתונים ובואות בזכות חילוף החומרים המהיר יותר שלהם.
טעות נפוצה היא ניסיון האכלה מייד לאחר הפליטה- מדובר בשגיאה חמורה מאוד בפוטנציאל.
כשנחש פולט, הוא לא רק פולט מזון, אלא גם מיצי קיבה המכילים אלקטרוליטים ובקטריות החיוניות לתהליך תקין של עיכול. כתוצאה מכך, האיזון בקיבה מתערער, והסיכוי לפליטה נוספת גובר משמעותית.
חשוב לתת למערכת העיכול של הנחש זמן להתאושש ולחדש את מאזן האלקטרוליטים והבקטריות במערכת העיכול, ולכן יש לתת הפסקה של 7 ימים עד חודש, בהתאם למין הנחש וגילו.
מצ"ב רשימה מומלצת. נתון לשינוי, מדובר בדיעה וניסיון אישי:
זעמנים בייבי(תירסים, קינגים וכו')- שבוע
זעמנים מתבגרים(חצי שנה), פיתונים קטנים(צ'ילדרן)- 10 ימים.
בייבי בואות ופיתונים מתכדרים- שבועיים.
בואות ומתכדרים בוגרים- חודש.
דוגמא לפליטה:
http://www.aussiepythons.com/forum/herp-help-38/regurgitation-144393/
במקביל, חשוב לאתר את הסיבה לפליטה ולתקן אותה.- תיקון טמפ', הפסקת הרמה לאחר פליטה וכיוצא בזאת.
כשתקופת ההמתנה מסתיימת, יש להציע פרט יחיד של מזון קטן ככול שאפשר. במידה והמזון עוכל בהצלחה ללא פליטה, ניתן באופן הדרגתי להגדיל את כמות המזון בכול פעם, תוך הקפדה על גודל מתאים.
במקרה בו נחש פולט מספר פעמים ברציפות, יש לפנות לוטרינר היות וייתכן ומדובר במחלה או נוכחות של טפילים פנימיים. פליטות חוזרות ונשנות מסכנות מאוד את הנחש ועלולות להוביל למוות.
קרדיות:
קרדיות הן טפילים חיצוניים הנטפלות לזוחלים בכלל ולנחשים בפרט וניזונות מדמם.
לפי מאמרה של טרייסי בארקר, מVPI, שחקרה לעומק את הטפילים הנ"ל. נראה כי מדובר בחרקים עמידים במיוחד המסוגלים לעבור מרחק רב(לאורך כול הבית!) במהלך פרק זמן קצר(לילה אחד- 9 שעות).
ניתן לקרוא וללמוד במאמר הבא:
/forums/topic/20685
מקרים רפואיים בשכיחות בינונית
כאן נדון במקרים רפואיים בעלי דחיפות בינונית(תלוי מתי איבחנו אותם) ששכיחותם היא אינה גבוהה. לרוב, הם יתקיימו אצל מגדלים שלא סיפקו את תנאי הגידול האופטימליים, אך אין הדבר מחייב. חולי הוא חלק מהחיים.
טפילים פנימיים:
כמו שיש קרדיות שהן טפילים חיצוניים, זוחלים עלולים גם לסבול מטפילים פנימיים.
טפילים פנימיים מתחלקים בעיקר לשניים: תולעים, ואמבות.
נחש שסובל מטפילים פנימיים ייתכן שיפלוט באופן תכוף, יאבד משקל למרות שהוא אוכל, וצואתו תהיה לא תקינה.
שתנן תקין נראה כמו גוש משחתי לבן עם מעט נוזל, בעוד שצואה צריכה להיות חומה- בזעמנים מעט נוזלית יותר, ובבואות ופיתונים- מגובשת לגושים מוגדרים.
במידה ויש ריח לא תקין או צורה, יש לפנות וטרינר להמשך טיפול.
במקרים בהם מדובר בנחשים שנשבו מהטבע, נהוג לתת טיפול מונע.
הטיפול ברוב המקרים מורכב משתי תרופות שדורשות מרשם וטרינרי: ורמוקס(נגד תולעים) ופלג'יל(נגד אמבות). שתי התרופות הן רחבות טווח ונותנות מענה יעיל לרוב סוגי הטפילים הפנימיים.
אופן מתן התרופות הוא החדרת צינורית אל קיבתו של הנחש, ולכן קריטי שרק מגדלים מנוסים יבצעו זאת עצמאית.
המינון המדוייק תלוי מאוד במשקל הנחש. יש לפנות אל וטרינר כדי לאבחן באיזה טפיל מדובר(רצוי תמיד לשלוח דוגמאת צואה לאבחון במעבדה) ואת המשך הטיפול.
טפילים פנימיים עוברים על ידי מגע אנאלי-אוראלי, ועל כן, ניתן למנוע את העברתם בקלות על ידי הקפדה על הגיינה, שיכון של כול נחש בנפרד, ובידוד לפני הכנסת הנחש אל האוסף.
ריקבון קשקשים:
ריקבון קשקשים הוא שם כללי לתופעה בה נגעים בקשקשים מתחילים להרוס אותם, בין אם זה מוגבל מקומית או מפוזר לאורך כול הגוף.
פיזית, זה יראה שקשקשים מתחילים לשנות צבע לגווני ירוק רקוב... ועם הזמן, ככול שהרקמה מתפרקת, שחורה. תיתכן צמיחה של איזורים עם מוגלה במקרים מתקדמים יותר.
הסיבה הנפוצה ביותר לריקבון קשקשים בקרב נחשים היא תחזוקה לקויה של לחות. נחשים שנמצאים בסביבה מימית או לחה מדי למשך הרבה זמן כתוצאה מריסוס מוגזם, שהייה בטרריום מלוכלך וכיוצא בזאת, ימצאו עצמם בתי גידול לפטריות או בקטריות שמתחילות לפרק את הקשקשים שלהם.
התחלה של ריקבון קשקשים:
במקרים מסויימים, מדובר בסימפטום למחלה אחרת.
בכול מצב, יש לשים את הנחש בטרריום נקי ויבש, עם כלי מים קטן ככול שניתן וזאת כדי למנוע ממנו את האפשרות להיכנס אל המים ולהחמיר את המצב.
ניתן לשים פולידין או משחת סינטומיצין(3%) על האיזור, במידה ומדובר באיזור קטן.
אם הריקבון מתקדם ואינו מוגבל לאיזור אחד, רצוי להתייעץ עם וטרינר כדי שיוכל לבצע מגרד ולבחון האם מדובר בבקטריות או פטריות, היות והטיפול בהם הוא לא תמיד זהה.
ריקבון קשקשים מתקדם:
http://snakesathome.co.uk/medicalprobs.aspx
ריקבון פה:
ריקבון פה נוצר מדלקת שהתפתחה בחלל הפה כתוצאה מפציעה שהזדהמה או החלשות של המערכת החיסונית שאפשרה לפטריות או בקטריות להתרבה בפה.
בשלביו הראשונים, ריקבון פה יראה כמו חומר גבינתי צהבהב בחלל הפה, שעם הזמן יוביל לנפיחות, הפרשות ריריות ואף נשירת שיניים במקרים חמורים מספיק.
טמפרטורה היא הדבר הראשון שחשוב לבדוק בשלב זה, ורצוי לשכן את הנחש בכלי בו הוא נמצא בטמפרטורה גבוהה(קצה עליון של הספקטרום המומלץ).
אם מדובר בשלבים ראשונים בלבד, ניתן באמצעות מקל אוזניים לשים מעט מי חמצן(מדולל 2%) על האיזור. בהרבה מקרים הגורמים לריקבון הם חיידקים אנארוביים שמתים במגע עם חמצן.
לא פשוט לשים מי חמצן לנחש, היות ויש ללפות אותו מאחורי ראשו ולפתוח את פיו. רצוי שלא לעשות זאת לבד במידה ואינכם מנוסים מספיק.
במידה ולא חלה נסיגה, או שמלכתחילה אבחנתם את הבעיה בשלב מתקדם, יש לספק טמפ' כמו שצויין מעלה ולדאוג להתערבות וטרינרית כמה שיותר מהר. כאשר רקמה מתחילה לההרס, אי אפשר לשקם אותה, וניתן להגיע למצב בו הנזק נהיה בלתי הפיך.
ריקבון פה בתחילת דרכו בפה של פיתון עצים ירוק נקבה
דלקת בדרכי הנשימה:
דלקת בדרכי הנשימה היא משהו שהרבה מגדלים מאבחנים בהצלחה מכיוון שהיא די ברורה לזיהוי. הנחש יתנשם בכבדות, וכשיוציא אוויר, זה ישמע כמו שריקה או השתנקות. במקרים רבים, הנחש יבלה זמן רב עם פיו פתוח, וזאת כדי להקל על הנשימה.
לעיתים, בועות והפרשות יהיו נראות במקרים מתקדמים.
דלקת בדרכי הנשימה כמעט תמיד היא תוצאה של סיפוק טמפרטורה לא גבוהה מספיק. בעלי חיים בתקופות מסויימות יותר חשופות לכך: בייחוד נקבות בהריון ובתקופה שלאחר מכן.
הטמפ' הגבוהה מבטיחה תפקוד מואץ של המע' החיסונית של הנחש. כאשר הטמפ' נמוכה, הנחש נהיה חשוף יותר למחלות, וזוהי אחת מהסיבות מדוע כה חשוב להקפיד על טמפרטורה נכונה.
במידה והנחש מגיב ומתפקד כראוי, ללא סימפטומים נוספים, ניתן לשים את הנחש בסביבה חמה(שוב, קצה עליון של הספקטרום המומלץ) ולשים עימו כלי מים רחב- האדים יקלו על הנשימה.
במידה ותוך מספר ימים לא חל שינוי לטובה, יש לפנות לוטרינר. כמובן שנסיגה במצב הרפואי מחייבת התערבות וטרינרית כמה שיותר מהר.
מקרים רפואיים דחופים
על פי רוב, מדובר במקרים הכי פחות נפוצים, אך הם מתרחשים מעת לעת.
מקרים אלה דורשים התערבות מיידית שלכם ובמרבית המקרים של וטרינר. במקרים אלה אין זמן לפתוח שרשורים בפורום, יש לפעול ובמיידי.
קריסת מעי
במקרים נדירים, בשל פעילות מוגברת של המעי, רקמת המעי מתהפכת ויוצאת החוצה מן הביב. הרקמה מתנפחת ולכן לא נכנסת חזרה דרך הביב.
הסיבות לכך אינן ידועות באופן חד משמעי, אך הדבר קורה מעת לעת. החדשות הפחות הטובות הן שאם זה קורה פעם אחת, ישנו סיכוי גבוה יותר שזה יחזור על עצמו בעתיד.
על פניו מדובר בתופעה לא מסוכנת, אך כן קיימת סכנה משמעותית הנובעת מכך שהרקמה עכשיו חשופה לאוויר, ועל כן יכולה בקלות להתייבש ולהזדהם- מה שיכול במהירות גבוהה להוביל לנקרוזיס של הרקמה, ובסופו של דבר למוות כתוצאה מהרעלת דם.
סרטון המציג מעי שקרס בפיתון מתכדר:
http://www.youtube.com/watch?v=xqHzEYzXEuA
העדיפות הראשונה צריכה להיות לנקות את הרקמה במי ברז רגילים, ולאחר מכן לבצע ניסיונות להפחית את הנפיחות של הרקמה.
ניתן לעשות זאת על ידי השיטות הבאות:
1- הכנת תמיסה של סוכר ומעט מים, עד ליצירת משחה. לחילופין, שימוש בדבש. יש לשים את המשחה או הדבש על המעי- הריכוז הגבוה של הסוכר יוצר מפל ריכוזים ונוזלים האצורים ברקמה וגורמים לנפחיות משתחררים החוצה.
2- הנחת מעט קרח על הרקמה הנפוחה.
3- שימוש במשחה נגד טחורים כגון "המו".
במידה והנפיחות ירדה, ואתם מגדלים מאוד מנוסים, אתם יכולים לנסות בעדינות לנסות להחדיר את רקמת המעי חזרה לביב באמצעות פרוב עם ראש מעוגל. שימו לב, בקלות ניתן לנקב את הרקמה ולגרום לנזק בלתי הפיך. עדיף שלא לפעול לבד אם אינכם בטוחים בעצמכם.
בין אם הצלחתם אך הרקמה יצאה שוב, ובין אם הרקמה עדיין נפוחה, יש לפנות לוטרינר. במקרים מסויימים ידרש ניתוח להסרת הרקמה- לא ניתן יהיה לבצע אותו אם מספיק רקמה נהרסה, ולכן נדרשת התערבות מהירה כמה שיותר.
בכול מקרה חשוב להשאיר את הרקמה לחה כול זמן שהיא נמצאת מחוץ לגוף הנחש.
במידה וניתן, רצוי לתפור את קצוות הביב ברפיפות(לא לתפור לחלוטין!) כדי למנוע קריסה חוזרת של הרקמה. שימוש בחוטים שעם הזמן יתמוססו, כמו קט-גאט, מומלץ, אך כול מקרה לגופו ותלוי בשיקול דעתו של הוטרינר. אין לבצע זאת אם אינך איש מקצוע בעל גישה למרפאה וטרינרית!
קריסת המי-פינס
בין הדברים הכי פחות נעימים לגילוי בעת תקופת הרבייה.
לעיתים, בשל פעילות מוגברת ואצירת נוזלים באבר המין של הנחש הזכר, האיבר מתנפח כול כך שאינו נמשך חזרה אל גוף הנחש.
במקרים אלה גם, נדרשת התערבות מיידית, היות והרקמה רגישה לא פחות מזו של המעי, ואסור לתת לה להישאר חשופה וללא טיפול למשך זמן. המלצתי היא לא לאפשר לנחש יותר מחצי שעה מרגע הגילוי- וזאת כדי לתת צ'אנס לאיבר לחזור לקדמותו באופן טבעי.
יש לנסות להפחית את הנפיחות באופן הדומה להפחתת נפיחות של מעי שקרס:
1- הכנת תמיסה של סוכר ומעט מים, עד ליצירת משחה. לחילופין, שימוש בדבש. יש לשים את המשחה או הדבש על ההמיפינס- הריכוז הגבוה של הסוכר יוצר מפל ריכוזים ונוזלים האצורים ברקמה וגורמים לנפחיות משתחררים החוצה.
2- הנחת מעט קרח על הרקמה הנפוחה.
3- שימוש במשחה נגד טחורים כגון "המו".
במידה והרקמה חזרה למימדים נורמאליים, שוב, רק אם אתם מאוד מנוסים, ניתן לנסות להחזיר את האיבר למקומו במורד הזנב דרך הביב עם פרוב בעל ראש מעוגל.
ברוב המוחלט של המקרים דרושה התערבות וטרינרית במידה והאיבר ממשיך לצאת החוצה, או אינו מאבד מנפיחותו.
לעיתים, תידרש קטיעה של ההמיפינס שקרס, במידה והרקמה התייבשה או נהרסה)לנחשים יש שני קצוות לאיבר המין, שבשלמותו נראה כמו האות Y, ובכול זיווג עושים שימוש רק באחד מהם).
הטיפול זהה לזה של קריסת מעי, אך הקטיעה הרבה פחות מסוכנת לנחש בהשוואה למעי.
קריסת המיפינס בבואה זכר:
הארה: מנסיונו של ד"ר רונן לברן ושלי, ניתן להחדיר חזרה המיפינס שקרס על ידי ביצוע הרדמה מקומית ושימוש נכון בקטטר בעל קוטר קטן- קטטר של חתולים למשל. על ידי דחיפת הקטטר כנגד ההמיפינס אל פנים הגוף, מקפלים את ההמיפינס כגרב הפוכה חזרה למקומו.
רצוי לתפור את קצוות הביב ברפיפות(לא לתפור לחלוטין!) כדי למנוע קריסה חוזרת של הרקמה. שימוש בחוטים שעם הזמן יתמוססו, כמו קט-גאט, מומלץ, אך כול מקרה לגופו ותלוי בשיקול דעתו של הוטרינר. אין לבצע זאת אם אינך איש מקצוע בעל גישה למרפאה וטרינרית!
הפרעות נוירולוגיות ומוטוריות
במידה והנחש מתחיל לנוע באופן לא תקין, כשראשו משתרבב כלפי מעלה או זז בלי קורדינציה, ייתכן שמערכת העצבים של הנחש נפגעה.
הסיבות לכך מגוונות וברוב המקרים, חמורות מאוד. מחלות כגון IBD(מחלה אוטואימונית בחנקים שעד כה הובילה ל100% תמותה) ואחרות, וגם הרעלות, יגרמו לפגיעה במערכת העצבים והטיפול חייב להיות זריז.
הפרעה נוירולוגית המכונה "סטאר גייזינג", היא תוצר של פגם גנטי הקשור במינים ומופעים מסויימים של נחשים. הקפידו ללמוד את הנושא טרם רכישת נחש ממופע כזה או אחר.
למשל- במופע הספיידר במתכדרים, כול הנחשים במידה כזו או אחרת, סובלים מ"וובלינג", שהיא מעין חוסר יציבות של הראש ורעידה מצד לצד. במקרים חמורים, הנחש נע ללא קורדינציה וראשו משתרבב מעלה כול הזמן. אם מדובר בפגם מולד, הנחש לא נמצא בסכנה, אך גם אינו מתאים לרבייה.
סרטון המציג סטארגייזניג בפיתון שטיח, הנ"ל סובל מIBD.
http://www.youtube.com/watch?v=uqG6Yxovu08
בכול מקרה, אם מדובר בהתפתחות פתאומית, יש ליצור קשר כמה שיותר מהר עם וטרינר ולהתחיל טיפול.
לא אפרט את שלל הסיבות האפשריות היות ויש הרבה כאלה, וכולן לא טובות במיוחד לבריאותו של הנחש. דרושים אמצעי איבחון הזמינים במרפאה, ושיקול דעת של וטרינר.
כוויות ו\או פציעות פיזיות חמורות
לא פעם ולא פעמיים אנשים מצאו את נחשיהם סובלים מסימנים אדומים וכוויות חמורות בגלל אמצעי חימום שהתקצר או שהונח שלא כראוי. לכן, מומלץ תמיד שאמצעי החימום יונח מחוץ לטרריום כדי לאפשר בידוד מקסימלי במידה ומשהו בסגנון קורה.
דוגמא לכוויה בפיתון מתכדר:
http://www.myoops.org/twocw/tufts/courses/5/content/215709.htm
בעיה נוספת היא פציעה כתוצאה מנפילה, נשיכות חמורות מפרט מזון(השארת עכבר או חולדה חיים עם נחש למשך זמן וללא פיקוח עלולה מהר מאוד להוביל לכך שהנחש נפצע באופן חמור מאוד).
בכול מקרה עלינו לנקות את איזור הפציעה באמצעות פולידין, והבאת הנחש אל הוטרינר שיקבע שימוש בתרופות ואטיביוטיקה בהתאם לחומרת המצב.
הפיתרון הטוב ביותר הוא רפואה מונעת- לדאוג שמצבים כאלה פשוט לא יקרו, על ידי תחזוקה נכונה, בסביבה בטוחה.
מקרים הדורשים התערבות וטרינרית
מגדלים מומחים, עם עשרות שנות גידול, ייתכן שיהיו מסוגלים להתמודד עם מצבים אלה. אך ברוב המקרים, מדובר בדברים שדורשים התערבות כירוגית שלא יכולה להתבצע בביתו של אדם.
אפאטיות
אם הנחש הפך לאפאטי(אדיש, לא מגיב) לגירוי חיצוני, יש להביא את הנחש באופן מיידי לוטרינר. הסיבות לכך יכולות להיות מחלה מתקדמת, חסימת מעיים או הרעלה- נדרש אבחון מהיר ומדוייק, וטיפול דחוף.
אין זמן לצלם ולהמתין לתגובות באינטרנט, יש לפעול מייד.
רצוי לשים את הנחש בסביבה מחוממת(קצה ספקטרום עליון) במהלך הבאת הנחש אל הוטרינר(שקית חימום, בקבוק עם מים מחוממים ליד הנחש, וכיוצא בזאת. שימוש לב שהטמפ' לא גבוהה אחרת תגרמו לכוויות).
אובדן צבע לאחר פליטה או אפאטיות
לרוב, קורה לבואות, כתוצאה מהרעלת שומנים.
ניתן ללמוד יותר על כך כאן:
/forums/topic/20686
בכול מקרה יש לגשת לוטרינר במהירות האפשרית.
בואה הסובלת מאובדן צבע כתוצאה מהרעלת שומן:
סיבוכי ילודה
במהלך הטלה או השרצה, ייתכנו סיבוכים בהם צאצאים או ביצים נשארים תקועים בגוף האם. לעיתים אכן זה מסתדר במהלך 24 השעות הראשונות, אך אם לא, רצויה התערבות וטרינרית שיפתור זאת באמצעים כירוגיים.
אי התערבות למשך זמן עלולה להוביל לתמותה.
לסיכום
קצרה היריעה מלהכיל את כול התרחישים הרפואיים האפשריים, אך השתדלתי לתאר את כול אלה אשר בהם סביר להניח שתיתקלו.
המלצתי היא להמשיך ללמוד את הנושא, ולקרוא ספרים בנושא-אני ממליץ בחום על ספר זול ומאוד יעיל ששמו הוא "What's wrong with my snake" שנכתב על ידי ג'ון(וטרינר) ורוקסנה רוסי. בספר הנ"ל מתארים לעומק את אשר השתדלתי לסכם מעלה, פלוס המלצות על תרופות, מינונים מדוייקים למינים שונים של נחשים ועוד.
אני חוזר ומדגיש: התרופה היעילה ביותר היא מניעה. הפעולה העוצמתית ביותר שברשותכם היא בידוד, והקפדה על רכישה ממקורות אמינים ובריאים.
במידה ותקפידו לספק את התנאים המומלצים לנחשים שברשותכם, סביר להניח כי השימוש שלכם במאמר הנ"ל ובדומים לו יהיה מצומצם מאוד.
בהצלחה, וכמובן שפע בריאות לכם ולנחשים שלכם.
אורן.
כול הזכויות שמורות לאורן הראל.
אין לעשות שימוש במאמר ללא אישור מפורש בכתב של אורן הראל.
קרדיט:
Aussiepythons.com
Ralph Davis
Charles Innis, D.V.M.; Gretchen Kaufman, DVM
מאמר זה שואף לכסות את מרבית הנושאים הרפואיים והבריאותיים בהם יכול להיתקל מגדל, מהנפוץ יותר אל הנדיר, תוך מתן כלים שיסייעו בידכם לתת מענה רפואי ראשוני. במקרים מסויימים, לא תצטרכו לעשות יותר מכך, ולעיתים התערבות וטרינרית תהיה הכרחית.
לפחות מניסיון אישי, לאחר קריאה של מאמר כזה, נוטים מגדלים להילחץ ו"לראות סימפטומים" גם כאשר הם אינם. בעוד שמודעות היא כלי חשוב, חשוב שתדעו לשים את הדברים בפרופורציות הנכונות. אומנם תחלואה היא חלק בלתי נפרד מעבודה עם בעלי חיים, חשוב לדעת לשפוט נכון מתי לפעול וכיצד. אם יש בלבכם ספק, פנו אל גורמים מנוסים יותר. אנא אל תפעלו בפזיזות.
במידה ואין בידכם ניסיון רב, אין תחליף להתייעצות עם מגדלים מנוסים יותר. לכן, אשתדל להבהיר אילו מקרים אינם סובלים דיחוי, ואילו מקרים הם פחות חמורים ויש זמן לצלם תמונה ולשלוח למגדל מנוסה בכדי שיוכל לאושש או לבטל את האיבחון שלכם.
רפואת זוחלים היא תחום מאוד לא מפותח בתוך ענף הוטרינריה. מחקרים ופיתוח של תרופות, חיסונים וכיוצא בזאת הם תוצר של השקעה כספית גדולה מאוד. ענף חיות המחמד אומנם על בסיס שנתי מייצר כספים רבים, עושה זאת בעיקר בזכות חיות מחמד קלאסיות יותר, כגון חתולים, כלבים, דגים ובעלי כנף. מכיוון שתחום הזוחלים, ביחס לשאר, מייצר מעט יותר כסף, פחות עסקים מעוניינים להשקיע ולפתח מוצרים ושירותים עבורם.
בשנת 2010 בפעם הראשונה, הוכשרו באופן רשמי שלושה וטרינרים מתמחים בזוחלים בארצות הברית. עד לנקודת זמן זו, היה מדובר בהתמחות ערטילאית ובלתי פורמאלית, שלא גובתה או הוכרה על ידי מוסדות להשכלה גבוהה, ולא היו הכשרות רלוונטיות עבורה.
תמונת מצב זו הולידה צורך בקרב המגדלים להיות מסוגלים לתת מענה רפואי לנחשים שברשותם, היות ווטרינרים נתנו לעיתים מענה חלקי בלבד, ובמקרים גרועים יותר, כלל לא ידעו איך להתמודד עם מצבים רפואיים בקרב נחשים.
עם עליית מדיום האינטרנט החלו להיות זמינים מאמרים רבים בנושא, ואף סרטונים ביו טיוב, המסבירים כיצד לטפל בנחשים שברשותינו.
עם זאת, פופולריות האינטרנט היא גם היתרון וגם החיסרון- היות וגם מגדלים שיכולותיהם נמצאות אך ורק בדמיונם, גם הם משתפים מניסיונם שהוא לעיתים שגוי, ומטעים כך גם אחרים.
בפרק הזמן הקצר יחסית בו אני מגדל(כ4+ שנים נכון לתחילת 2011), יצא לי להיתקל במספר לא מצומצם של מקרים רפואיים הן באוסף הפרטי שלי והן של מגדלים אחרים להם סייעתי. ניתן לאמר שנתקלתי במרבית המקרים הרפואיים שייתכן שמגדל מן השורה ייתקל בהם, ולכן החלטתי לאגד את הדברים בגוף מאמר זה.
דברים מסויימים כגון מינון תרופתי וכדומה לא יצויינו בגוף מאמר זה. מתן תרופות צריך להיות מבוקר ולהתבצע על ידי אנשים שהוכשרו לכך או לכול הפחות עברו איזושהי הדרכה מינימלית אצל וטרינר יודע דבר.
המינון המדוייק, סוג התרופה ואופן החדרתה(דרך הפה, תת עורי, הזרקה אל תוך שרירה וכיוצא בזאת) נתונים להכרעתו של וטרינר. תרופות מסויימות יכולות להינתן רק באופן ספציפי, ולעשות נזק רב אם יתנתו באופן אחר. כמו כן, משקל ומין הנחש גם הם גורמים המשפיעים על סוגייה זו- נא להשאיר זאת לבעלי מקצוע.
הפעולה היעילה ביותר למניעת מחלות היא בידוד- הקפידו לבודד כול בעל חיים חדש למשך 6 חודשים טרם הכנסתו אל החדר בו ממוקם האוסף שלכם, וכך תצמצמו משמעותית את הסיכויים להעביר טפילים ומחלות שעלולות לסכן את כול האוסף שלכם.
מקרים רפואיים נפוצים
אם אתם מאמינים כי הנחש שלכם סובל מבעיה רפואית, פשוטה או מורכבת, רצוי לבודד אותו משאר האוסף ולהקפיד לטפל בו רק בסוף כול סבב, כך אנחנו מצמצמים את הסיכוי להעביר את המחלה לנחשים הבריאים. יש להקפיד על הגיינה לפני ואחרי מגע עם נחש שחשוד כחולה.
מטרות המאמר עבורכם, הקוראים:
1. כמו שכותרת המאמר מרמזת, מדובר במאמר בנושא -עזרה ראשונה-(לא רפואה וטרינרית מלאה). עזרה ראשונה על פי הגדרתה היא עזרה ראשונית, הניתנת במקום האירוע על ידי אנשים עם הכשרה רפואית מינימלית עד לא קיימת, וזאת כדי להשתדל למנוע נזקים בלתי הפיכים. כמובן, יש כמה וכמה הליכים שהושמטו בכדי למנוע פעולה שרצוי שרק אנשי מקצוע יבצעו- אך התגובה הראשונית שלכם לכול סיטואציה כזו יכולה להיות מאוד קריטית(לדוגמא, בעת קריסה של מעי או המיפינס). נכון, אינכם וטרינרים, אך התגובה שלכם יכולה לעשות את ההבדל בין אובדן האיבר לבין החלמתו, ואף בין חיים למוות.
2. ישנם מקרים בהם נכתב שעליכם לפנות לוטרינר בלבד- וכאן, אכן, אין יותר מדי מה לעשות. עם זאת, לפי מאמר זה תוכלו לזהות שמדובר בעניין דחוף שדורש התייחסות וטרינרית מיידית, ולא העלאה לפורום והמתנה לתשובה. היכולת שלכם לפנות במהירות, ולדעת לתאר נכון לוטרינר את אשר אירע, היא יקרה מפז, ואני מקווה כי לא תאלצו לעשות בה שימוש, אך במידה ותצטרכו, מאמר זה יסייע לכם.
סרבנות אכילה
ייתכן שמדובר בנושא הנפוץ ביותר, והאמת היא שלא תמיד מדובר בעניין רפואי שדורש התערבות מסוג כולשהו.
נוודא מספר דברים בסיסיים:
1- טמפ'. זה הדבר הנפוץ ביותר שגורם לסיבוכים בנושא. במידה ואין בטרריום מדחום, אין טעם לנסות לאבחן היות ולא הוענקו ולו התנאים הבסיסיים ביותר להם הנחש זקוק. יש לוודא כי הטמפ' השוררת בצד החם והקר בטרריום תקינות ועומדות בתנאים הדרושים לאותו בעל חיים.
2- האם מדובר במינים שנוטים להיכנס לצום באופן טבעי? נחשים ממיני Lampropeltis Mexicana( ט'יירי, מגה בנדד, גריי בנדד) ופיתונים מתכדרים לעיתים נכנסים באופן יזום לתקופות של "צום". מבחינתם מדובר בפרק זמן טבעי לחלוטין, שנוטה להלחיץ את המגדל בעוד שאין הדבר פוגע כלל בנחשים עצמם. מדובר בהסתגלות טבעית של נחשים קטנים יחסית לצמצם את הצורך שלהם לשוטט ולהיות חשופים לגורמים מאיימים באופן תכוף.
3- האם הנחשים בוגרים מינית ובעונה? זכרים לעיתים יסרבו לאכול במהלך העונה כי הם מגוייסים למאמצי רבייה או חיפוש אחר בת זוג. במהלך הריון, נקבות רבות יסרבו למזון.
4- האם הנחש מוחזק בטרריום מתאים, עם מסתור. במידה ולא, יש לתקן זאת. יש גם לקחת בחשבון כי אם הטרריום נמצא במקום מואר כול הזמן, או אם ישנה תנועה והרמה תכופה, ייתכן כי הדבר יכניס את הנחש בהדרגתיות לסטרס וירגיש פגיע מדי מכדי לאכול.
5- האם הנחש בנשל? הרבה מאוד נחשים בוחרים שלא לאכול במהלך תהליך הנשל- החל מה"התעננות" ועד ליום לאחר הנשל.
דוראנגו קינגסנייק במחזור השלה:
דברים שניתן לבצע כדי לעודד אכילה:
פיתרון אחד הוא להניח את הנחש בכלי קטן ומאוורר ללילה, עם פרט מזון מופשר, למשך הלילה. בדרך כלל החלל הקטן יוביל לאינטראקציה בלתי נמנעת עם המזון ובלא מעט מקרים, הנחש "יעלים" את המזון במהלך הלילה. ניתן גם לשים פרט מזון(מופשר\מומת!) שראשו נוקב עם קיסם. לעיתים, הריח של נוזלי המוח יעוררו תגובת אכילה.
פיתרון אחר הוא לטבול את פרט המזון המומת במים רותחים למעט שניות ולהזיזו באיטיות מול הנחש. נחשים רבים, בעיקר בואות ופיתונים, מגיבים בחוזקה להפרשי טמפרטורה ו\או תנועה, ובהרבה מקרים זה יעשה את כול ההבדל.
מומלץ לבצע ניסיון שכזה אחת לשבועיים-שלושה, ולא באופן תכוף מכך, וזאת כדי למנוע סטרס.
פתרונות נוספים הם הצעת פרט מזון חי, וכמובן לוודא כי הנחש אכן מורגל לאכול את המכרסם אותו אתם מציעים. נחשים יכולים להיות מורגלים לאכול עכברים, או חולדות, ולעיתים מסרבים במשך זמן מה "לנסות" מזון שונה ממה שהורגלו.
במקרים חמורים ניתן לבצע הלעטה או "אסיסט פידינג", על ידי החדרת המזון ללוע הבליעה של הנחש, וכניסתו דרך הושט אל הקיבה, בין אם על ידי הנחש או ידנית על ידי המגדל. אין לבצע זאת אם אינכם מנוסים, ומדובר בפיתרון אחרון בהחלט- לרוב, מדובר בהאכלות של בייבי שמסרבים במשך הרבה מאוד זמן לאכול לאחר חוויה טראומטית(כגון איסוף מהטבע), או לאחר הבקיעה\השרצה.
ייתכן כי הסרבנות היא סמפטום למשהו מורכב יותר. נסו לבחון מקרוב את הנחש ושימו לב לדברים חריגים, אם ישנם.
בעיות השלה
כאשר הנחש נאבק עם הנשל שלו, ומסיר אותו בהרבה חתיכות קרועות קטנות שחלקן יורדות וחלקן נשארות על גופו, מדובר בהשלה לא תקינה.
נחש, באופן אופטימלי, אמור להשיל את הנשל כולו בחתיכה אחת, וללא מאמץ מיוחד.
ממה זה יכול לנבוע:
1- ברוב המקרים- בעיית לחות. אם הטרריום יבש מדי, סביר להניח כי הנחש יאבק בהסרת הנשל. מרבית הנחשים אינם זקוקים לתנאי לחות מיוחדים, אך זה תלוי בסביבת המגורים, האם מיזוג עובד על חימום וכיוצא בזאת.
2- הנחש מיובש- מחסור בנוזלים.
3- וידוא טמפרטורות.
4- הנחש סובל ממחלה אחרת, וזה הוא רק סימפטום.
תהא הסיבה אשר תהא, נדרש טיפול.
הארה: חשוב לתעדף נכונה את הטיפול. במידה ונחש מתאושש או כיום סובל ממחלה ברורה, צריך להפעיל שיקול דעת- האם נכון כרגע לטפל בנושא הנשל, או האם זה סובל דיחוי ורצוי לתת לנחש להתמודד עם הדברים שמסכנים אותו יותר(אם יש תרופות במע' שלו למשל, אם מתאושש מניתוח וכיוצא בזאת). אומנם קיימת אפשרות לסיבוכים במקרים ספציפיים(שיתוארו בהמשך) אך לרוב לא מדובר במשהו בעל משמעות שהיא לא אסתטית בלבד, ולכן רצוי לדחות את הטיפול במידה והנחש כרגע מתמודד עם דברים בעיות רפואיות אחרות.
הטיפול הוא פשוט למדי. הניחו את הנחש במים רדודים(להקפיד על טמפ' החדר, או חמימים- עד 26 מעלות, לא קרים!) לכרבע שעה. לאחר מכן, הניחו אותו בכלי סגור ומאוורר עם מטלית לחה\נייר ספוג רטוב. הנחש יזחל בכלי ושאריות הנשל ירדו.
במידת הצורך, ניתן ידנית(ובזהירות) להסיר את הנשל ידנית.
סיבוכים אפשריים:
*נשל סביב קצה הזנב- מגדלים לא מנוסים עלולים לפספס את העובדה שהחלק האחרון של הנשל לא ירד. במידה ובמשך מספר נשלים החלק הנ"ל של הנשל לא יורד, נוצרת טבעת החוסמת את זרימת הדם אל אותו פלג גוף. בסופו של דבר, עלול להתפתח נמק, ונשירה של קצה הזנב. היו מקרים בהם ממש נחשף החלק התחתון של עמוד השדרה עקב נשירת הרקמה מסביב לקצה הזנה כתוצאה מכך. במידה ואכן חלק זה של הנשל נשאר, ניתן לעשות שימוש בפיתרון המוצע מעלה, ולהסיר ידנית במידת הצורך. אם אתם חוששים לבצע זאת עצמאית, רצוי לגשת למגדל מנוסה- רק הקפידו להביא את הנחש לאחר שכבר בילה כ15 דקות במים רדודים-ההסרה תהיה פשוטה יותר באופן משמעותי.
*משקף- עיני הנחש מוגנות על ידי קשקש שקוף המכונה "משקף". לעיתים, קשקש זה אינו יורד בנשל. גם כאן, ייתכנו סיבוכים אם הדבר חוזר על עצמו מספר נשלים. משקף תקוע יראה כאילו יש שכבה מעט מקומטת על העין.
איזור העין הוא עדין מאוד, ורצוי שלא לגעת בו אלא אם אתם בטוחים בנסיונכם ובמיומנות שלכם. הפיתרון הסטנדרטי ייתכן שיעבוד, אך הסבירות מעט פחות לטובתינו.
פיתרון נוסף הוא שימוש במשחה אנטיביוטית לעין, ששמה הוא "סינטומיצין"(3%). ניתן לשים מעט מן המשחה על האצבע, ובעדינות רבה לעסות את איזור העין. ניתן לחזור על כך כול יום ללא חשש.
ניתן גם להמתין עד לנשל הבא, תוך ביצוע צעדים למניעת בעיות נשל עתידיות, והמשקף הישן ירד יחד עם החדש.
אם לא נשים לכך לב למשך מספר נשלים, עלולות להתפתח דלקות ובסופו של דבר, עיוורון. לא מומלץ לטפל בעיניים של נחש ללא ניסיון ומיומנות קודמת.
פיתון מתכדר עם בעיות השלה, דגש על משקף:
http://www.ballpython.com/index.php?page=bpfaq
פליטה:
כול מי שמנוסה בגידול נחשים מכיר את הריח הדומיננטי והלא נעים במיוחד של פליטה.
פליטה מתרחשת מכמה סיבות עיקריות:
1- פרט המזון שניתן היה גדול מדי.
2- חילוף החומרים איטי מדי, תוצאה של טמפטורה לא אופטימלית.
3- תגובה לגירוי חיצוני: תחושת איום בשל סביבה לא מתאימה או הרמות תכופות כשהנחש מעכל.
נתחיל בכך שזהו לא אסון, כול עוד מדובר במקרה חד פעמי. על פי רוב, זעמנים מתמודדים טוב יותר עם פליטות מאשר פיתונים ובואות בזכות חילוף החומרים המהיר יותר שלהם.
טעות נפוצה היא ניסיון האכלה מייד לאחר הפליטה- מדובר בשגיאה חמורה מאוד בפוטנציאל.
כשנחש פולט, הוא לא רק פולט מזון, אלא גם מיצי קיבה המכילים אלקטרוליטים ובקטריות החיוניות לתהליך תקין של עיכול. כתוצאה מכך, האיזון בקיבה מתערער, והסיכוי לפליטה נוספת גובר משמעותית.
חשוב לתת למערכת העיכול של הנחש זמן להתאושש ולחדש את מאזן האלקטרוליטים והבקטריות במערכת העיכול, ולכן יש לתת הפסקה של 7 ימים עד חודש, בהתאם למין הנחש וגילו.
מצ"ב רשימה מומלצת. נתון לשינוי, מדובר בדיעה וניסיון אישי:
זעמנים בייבי(תירסים, קינגים וכו')- שבוע
זעמנים מתבגרים(חצי שנה), פיתונים קטנים(צ'ילדרן)- 10 ימים.
בייבי בואות ופיתונים מתכדרים- שבועיים.
בואות ומתכדרים בוגרים- חודש.
דוגמא לפליטה:
http://www.aussiepythons.com/forum/herp-help-38/regurgitation-144393/
במקביל, חשוב לאתר את הסיבה לפליטה ולתקן אותה.- תיקון טמפ', הפסקת הרמה לאחר פליטה וכיוצא בזאת.
כשתקופת ההמתנה מסתיימת, יש להציע פרט יחיד של מזון קטן ככול שאפשר. במידה והמזון עוכל בהצלחה ללא פליטה, ניתן באופן הדרגתי להגדיל את כמות המזון בכול פעם, תוך הקפדה על גודל מתאים.
במקרה בו נחש פולט מספר פעמים ברציפות, יש לפנות לוטרינר היות וייתכן ומדובר במחלה או נוכחות של טפילים פנימיים. פליטות חוזרות ונשנות מסכנות מאוד את הנחש ועלולות להוביל למוות.
קרדיות:
קרדיות הן טפילים חיצוניים הנטפלות לזוחלים בכלל ולנחשים בפרט וניזונות מדמם.
לפי מאמרה של טרייסי בארקר, מVPI, שחקרה לעומק את הטפילים הנ"ל. נראה כי מדובר בחרקים עמידים במיוחד המסוגלים לעבור מרחק רב(לאורך כול הבית!) במהלך פרק זמן קצר(לילה אחד- 9 שעות).
ניתן לקרוא וללמוד במאמר הבא:
/forums/topic/20685
מקרים רפואיים בשכיחות בינונית
כאן נדון במקרים רפואיים בעלי דחיפות בינונית(תלוי מתי איבחנו אותם) ששכיחותם היא אינה גבוהה. לרוב, הם יתקיימו אצל מגדלים שלא סיפקו את תנאי הגידול האופטימליים, אך אין הדבר מחייב. חולי הוא חלק מהחיים.
טפילים פנימיים:
כמו שיש קרדיות שהן טפילים חיצוניים, זוחלים עלולים גם לסבול מטפילים פנימיים.
טפילים פנימיים מתחלקים בעיקר לשניים: תולעים, ואמבות.
נחש שסובל מטפילים פנימיים ייתכן שיפלוט באופן תכוף, יאבד משקל למרות שהוא אוכל, וצואתו תהיה לא תקינה.
שתנן תקין נראה כמו גוש משחתי לבן עם מעט נוזל, בעוד שצואה צריכה להיות חומה- בזעמנים מעט נוזלית יותר, ובבואות ופיתונים- מגובשת לגושים מוגדרים.
במידה ויש ריח לא תקין או צורה, יש לפנות וטרינר להמשך טיפול.
במקרים בהם מדובר בנחשים שנשבו מהטבע, נהוג לתת טיפול מונע.
הטיפול ברוב המקרים מורכב משתי תרופות שדורשות מרשם וטרינרי: ורמוקס(נגד תולעים) ופלג'יל(נגד אמבות). שתי התרופות הן רחבות טווח ונותנות מענה יעיל לרוב סוגי הטפילים הפנימיים.
אופן מתן התרופות הוא החדרת צינורית אל קיבתו של הנחש, ולכן קריטי שרק מגדלים מנוסים יבצעו זאת עצמאית.
המינון המדוייק תלוי מאוד במשקל הנחש. יש לפנות אל וטרינר כדי לאבחן באיזה טפיל מדובר(רצוי תמיד לשלוח דוגמאת צואה לאבחון במעבדה) ואת המשך הטיפול.
טפילים פנימיים עוברים על ידי מגע אנאלי-אוראלי, ועל כן, ניתן למנוע את העברתם בקלות על ידי הקפדה על הגיינה, שיכון של כול נחש בנפרד, ובידוד לפני הכנסת הנחש אל האוסף.
ריקבון קשקשים:
ריקבון קשקשים הוא שם כללי לתופעה בה נגעים בקשקשים מתחילים להרוס אותם, בין אם זה מוגבל מקומית או מפוזר לאורך כול הגוף.
פיזית, זה יראה שקשקשים מתחילים לשנות צבע לגווני ירוק רקוב... ועם הזמן, ככול שהרקמה מתפרקת, שחורה. תיתכן צמיחה של איזורים עם מוגלה במקרים מתקדמים יותר.
הסיבה הנפוצה ביותר לריקבון קשקשים בקרב נחשים היא תחזוקה לקויה של לחות. נחשים שנמצאים בסביבה מימית או לחה מדי למשך הרבה זמן כתוצאה מריסוס מוגזם, שהייה בטרריום מלוכלך וכיוצא בזאת, ימצאו עצמם בתי גידול לפטריות או בקטריות שמתחילות לפרק את הקשקשים שלהם.
התחלה של ריקבון קשקשים:
במקרים מסויימים, מדובר בסימפטום למחלה אחרת.
בכול מצב, יש לשים את הנחש בטרריום נקי ויבש, עם כלי מים קטן ככול שניתן וזאת כדי למנוע ממנו את האפשרות להיכנס אל המים ולהחמיר את המצב.
ניתן לשים פולידין או משחת סינטומיצין(3%) על האיזור, במידה ומדובר באיזור קטן.
אם הריקבון מתקדם ואינו מוגבל לאיזור אחד, רצוי להתייעץ עם וטרינר כדי שיוכל לבצע מגרד ולבחון האם מדובר בבקטריות או פטריות, היות והטיפול בהם הוא לא תמיד זהה.
ריקבון קשקשים מתקדם:
http://snakesathome.co.uk/medicalprobs.aspx
ריקבון פה:
ריקבון פה נוצר מדלקת שהתפתחה בחלל הפה כתוצאה מפציעה שהזדהמה או החלשות של המערכת החיסונית שאפשרה לפטריות או בקטריות להתרבה בפה.
בשלביו הראשונים, ריקבון פה יראה כמו חומר גבינתי צהבהב בחלל הפה, שעם הזמן יוביל לנפיחות, הפרשות ריריות ואף נשירת שיניים במקרים חמורים מספיק.
טמפרטורה היא הדבר הראשון שחשוב לבדוק בשלב זה, ורצוי לשכן את הנחש בכלי בו הוא נמצא בטמפרטורה גבוהה(קצה עליון של הספקטרום המומלץ).
אם מדובר בשלבים ראשונים בלבד, ניתן באמצעות מקל אוזניים לשים מעט מי חמצן(מדולל 2%) על האיזור. בהרבה מקרים הגורמים לריקבון הם חיידקים אנארוביים שמתים במגע עם חמצן.
לא פשוט לשים מי חמצן לנחש, היות ויש ללפות אותו מאחורי ראשו ולפתוח את פיו. רצוי שלא לעשות זאת לבד במידה ואינכם מנוסים מספיק.
במידה ולא חלה נסיגה, או שמלכתחילה אבחנתם את הבעיה בשלב מתקדם, יש לספק טמפ' כמו שצויין מעלה ולדאוג להתערבות וטרינרית כמה שיותר מהר. כאשר רקמה מתחילה לההרס, אי אפשר לשקם אותה, וניתן להגיע למצב בו הנזק נהיה בלתי הפיך.
ריקבון פה בתחילת דרכו בפה של פיתון עצים ירוק נקבה
דלקת בדרכי הנשימה:
דלקת בדרכי הנשימה היא משהו שהרבה מגדלים מאבחנים בהצלחה מכיוון שהיא די ברורה לזיהוי. הנחש יתנשם בכבדות, וכשיוציא אוויר, זה ישמע כמו שריקה או השתנקות. במקרים רבים, הנחש יבלה זמן רב עם פיו פתוח, וזאת כדי להקל על הנשימה.
לעיתים, בועות והפרשות יהיו נראות במקרים מתקדמים.
דלקת בדרכי הנשימה כמעט תמיד היא תוצאה של סיפוק טמפרטורה לא גבוהה מספיק. בעלי חיים בתקופות מסויימות יותר חשופות לכך: בייחוד נקבות בהריון ובתקופה שלאחר מכן.
הטמפ' הגבוהה מבטיחה תפקוד מואץ של המע' החיסונית של הנחש. כאשר הטמפ' נמוכה, הנחש נהיה חשוף יותר למחלות, וזוהי אחת מהסיבות מדוע כה חשוב להקפיד על טמפרטורה נכונה.
במידה והנחש מגיב ומתפקד כראוי, ללא סימפטומים נוספים, ניתן לשים את הנחש בסביבה חמה(שוב, קצה עליון של הספקטרום המומלץ) ולשים עימו כלי מים רחב- האדים יקלו על הנשימה.
במידה ותוך מספר ימים לא חל שינוי לטובה, יש לפנות לוטרינר. כמובן שנסיגה במצב הרפואי מחייבת התערבות וטרינרית כמה שיותר מהר.
מקרים רפואיים דחופים
על פי רוב, מדובר במקרים הכי פחות נפוצים, אך הם מתרחשים מעת לעת.
מקרים אלה דורשים התערבות מיידית שלכם ובמרבית המקרים של וטרינר. במקרים אלה אין זמן לפתוח שרשורים בפורום, יש לפעול ובמיידי.
קריסת מעי
במקרים נדירים, בשל פעילות מוגברת של המעי, רקמת המעי מתהפכת ויוצאת החוצה מן הביב. הרקמה מתנפחת ולכן לא נכנסת חזרה דרך הביב.
הסיבות לכך אינן ידועות באופן חד משמעי, אך הדבר קורה מעת לעת. החדשות הפחות הטובות הן שאם זה קורה פעם אחת, ישנו סיכוי גבוה יותר שזה יחזור על עצמו בעתיד.
על פניו מדובר בתופעה לא מסוכנת, אך כן קיימת סכנה משמעותית הנובעת מכך שהרקמה עכשיו חשופה לאוויר, ועל כן יכולה בקלות להתייבש ולהזדהם- מה שיכול במהירות גבוהה להוביל לנקרוזיס של הרקמה, ובסופו של דבר למוות כתוצאה מהרעלת דם.
סרטון המציג מעי שקרס בפיתון מתכדר:
http://www.youtube.com/watch?v=xqHzEYzXEuA
העדיפות הראשונה צריכה להיות לנקות את הרקמה במי ברז רגילים, ולאחר מכן לבצע ניסיונות להפחית את הנפיחות של הרקמה.
ניתן לעשות זאת על ידי השיטות הבאות:
1- הכנת תמיסה של סוכר ומעט מים, עד ליצירת משחה. לחילופין, שימוש בדבש. יש לשים את המשחה או הדבש על המעי- הריכוז הגבוה של הסוכר יוצר מפל ריכוזים ונוזלים האצורים ברקמה וגורמים לנפחיות משתחררים החוצה.
2- הנחת מעט קרח על הרקמה הנפוחה.
3- שימוש במשחה נגד טחורים כגון "המו".
במידה והנפיחות ירדה, ואתם מגדלים מאוד מנוסים, אתם יכולים לנסות בעדינות לנסות להחדיר את רקמת המעי חזרה לביב באמצעות פרוב עם ראש מעוגל. שימו לב, בקלות ניתן לנקב את הרקמה ולגרום לנזק בלתי הפיך. עדיף שלא לפעול לבד אם אינכם בטוחים בעצמכם.
בין אם הצלחתם אך הרקמה יצאה שוב, ובין אם הרקמה עדיין נפוחה, יש לפנות לוטרינר. במקרים מסויימים ידרש ניתוח להסרת הרקמה- לא ניתן יהיה לבצע אותו אם מספיק רקמה נהרסה, ולכן נדרשת התערבות מהירה כמה שיותר.
בכול מקרה חשוב להשאיר את הרקמה לחה כול זמן שהיא נמצאת מחוץ לגוף הנחש.
במידה וניתן, רצוי לתפור את קצוות הביב ברפיפות(לא לתפור לחלוטין!) כדי למנוע קריסה חוזרת של הרקמה. שימוש בחוטים שעם הזמן יתמוססו, כמו קט-גאט, מומלץ, אך כול מקרה לגופו ותלוי בשיקול דעתו של הוטרינר. אין לבצע זאת אם אינך איש מקצוע בעל גישה למרפאה וטרינרית!
קריסת המי-פינס
בין הדברים הכי פחות נעימים לגילוי בעת תקופת הרבייה.
לעיתים, בשל פעילות מוגברת ואצירת נוזלים באבר המין של הנחש הזכר, האיבר מתנפח כול כך שאינו נמשך חזרה אל גוף הנחש.
במקרים אלה גם, נדרשת התערבות מיידית, היות והרקמה רגישה לא פחות מזו של המעי, ואסור לתת לה להישאר חשופה וללא טיפול למשך זמן. המלצתי היא לא לאפשר לנחש יותר מחצי שעה מרגע הגילוי- וזאת כדי לתת צ'אנס לאיבר לחזור לקדמותו באופן טבעי.
יש לנסות להפחית את הנפיחות באופן הדומה להפחתת נפיחות של מעי שקרס:
1- הכנת תמיסה של סוכר ומעט מים, עד ליצירת משחה. לחילופין, שימוש בדבש. יש לשים את המשחה או הדבש על ההמיפינס- הריכוז הגבוה של הסוכר יוצר מפל ריכוזים ונוזלים האצורים ברקמה וגורמים לנפחיות משתחררים החוצה.
2- הנחת מעט קרח על הרקמה הנפוחה.
3- שימוש במשחה נגד טחורים כגון "המו".
במידה והרקמה חזרה למימדים נורמאליים, שוב, רק אם אתם מאוד מנוסים, ניתן לנסות להחזיר את האיבר למקומו במורד הזנב דרך הביב עם פרוב בעל ראש מעוגל.
ברוב המוחלט של המקרים דרושה התערבות וטרינרית במידה והאיבר ממשיך לצאת החוצה, או אינו מאבד מנפיחותו.
לעיתים, תידרש קטיעה של ההמיפינס שקרס, במידה והרקמה התייבשה או נהרסה)לנחשים יש שני קצוות לאיבר המין, שבשלמותו נראה כמו האות Y, ובכול זיווג עושים שימוש רק באחד מהם).
הטיפול זהה לזה של קריסת מעי, אך הקטיעה הרבה פחות מסוכנת לנחש בהשוואה למעי.
קריסת המיפינס בבואה זכר:
הארה: מנסיונו של ד"ר רונן לברן ושלי, ניתן להחדיר חזרה המיפינס שקרס על ידי ביצוע הרדמה מקומית ושימוש נכון בקטטר בעל קוטר קטן- קטטר של חתולים למשל. על ידי דחיפת הקטטר כנגד ההמיפינס אל פנים הגוף, מקפלים את ההמיפינס כגרב הפוכה חזרה למקומו.
רצוי לתפור את קצוות הביב ברפיפות(לא לתפור לחלוטין!) כדי למנוע קריסה חוזרת של הרקמה. שימוש בחוטים שעם הזמן יתמוססו, כמו קט-גאט, מומלץ, אך כול מקרה לגופו ותלוי בשיקול דעתו של הוטרינר. אין לבצע זאת אם אינך איש מקצוע בעל גישה למרפאה וטרינרית!
הפרעות נוירולוגיות ומוטוריות
במידה והנחש מתחיל לנוע באופן לא תקין, כשראשו משתרבב כלפי מעלה או זז בלי קורדינציה, ייתכן שמערכת העצבים של הנחש נפגעה.
הסיבות לכך מגוונות וברוב המקרים, חמורות מאוד. מחלות כגון IBD(מחלה אוטואימונית בחנקים שעד כה הובילה ל100% תמותה) ואחרות, וגם הרעלות, יגרמו לפגיעה במערכת העצבים והטיפול חייב להיות זריז.
הפרעה נוירולוגית המכונה "סטאר גייזינג", היא תוצר של פגם גנטי הקשור במינים ומופעים מסויימים של נחשים. הקפידו ללמוד את הנושא טרם רכישת נחש ממופע כזה או אחר.
למשל- במופע הספיידר במתכדרים, כול הנחשים במידה כזו או אחרת, סובלים מ"וובלינג", שהיא מעין חוסר יציבות של הראש ורעידה מצד לצד. במקרים חמורים, הנחש נע ללא קורדינציה וראשו משתרבב מעלה כול הזמן. אם מדובר בפגם מולד, הנחש לא נמצא בסכנה, אך גם אינו מתאים לרבייה.
סרטון המציג סטארגייזניג בפיתון שטיח, הנ"ל סובל מIBD.
http://www.youtube.com/watch?v=uqG6Yxovu08
בכול מקרה, אם מדובר בהתפתחות פתאומית, יש ליצור קשר כמה שיותר מהר עם וטרינר ולהתחיל טיפול.
לא אפרט את שלל הסיבות האפשריות היות ויש הרבה כאלה, וכולן לא טובות במיוחד לבריאותו של הנחש. דרושים אמצעי איבחון הזמינים במרפאה, ושיקול דעת של וטרינר.
כוויות ו\או פציעות פיזיות חמורות
לא פעם ולא פעמיים אנשים מצאו את נחשיהם סובלים מסימנים אדומים וכוויות חמורות בגלל אמצעי חימום שהתקצר או שהונח שלא כראוי. לכן, מומלץ תמיד שאמצעי החימום יונח מחוץ לטרריום כדי לאפשר בידוד מקסימלי במידה ומשהו בסגנון קורה.
דוגמא לכוויה בפיתון מתכדר:
http://www.myoops.org/twocw/tufts/courses/5/content/215709.htm
בעיה נוספת היא פציעה כתוצאה מנפילה, נשיכות חמורות מפרט מזון(השארת עכבר או חולדה חיים עם נחש למשך זמן וללא פיקוח עלולה מהר מאוד להוביל לכך שהנחש נפצע באופן חמור מאוד).
בכול מקרה עלינו לנקות את איזור הפציעה באמצעות פולידין, והבאת הנחש אל הוטרינר שיקבע שימוש בתרופות ואטיביוטיקה בהתאם לחומרת המצב.
הפיתרון הטוב ביותר הוא רפואה מונעת- לדאוג שמצבים כאלה פשוט לא יקרו, על ידי תחזוקה נכונה, בסביבה בטוחה.
מקרים הדורשים התערבות וטרינרית
מגדלים מומחים, עם עשרות שנות גידול, ייתכן שיהיו מסוגלים להתמודד עם מצבים אלה. אך ברוב המקרים, מדובר בדברים שדורשים התערבות כירוגית שלא יכולה להתבצע בביתו של אדם.
אפאטיות
אם הנחש הפך לאפאטי(אדיש, לא מגיב) לגירוי חיצוני, יש להביא את הנחש באופן מיידי לוטרינר. הסיבות לכך יכולות להיות מחלה מתקדמת, חסימת מעיים או הרעלה- נדרש אבחון מהיר ומדוייק, וטיפול דחוף.
אין זמן לצלם ולהמתין לתגובות באינטרנט, יש לפעול מייד.
רצוי לשים את הנחש בסביבה מחוממת(קצה ספקטרום עליון) במהלך הבאת הנחש אל הוטרינר(שקית חימום, בקבוק עם מים מחוממים ליד הנחש, וכיוצא בזאת. שימוש לב שהטמפ' לא גבוהה אחרת תגרמו לכוויות).
אובדן צבע לאחר פליטה או אפאטיות
לרוב, קורה לבואות, כתוצאה מהרעלת שומנים.
ניתן ללמוד יותר על כך כאן:
/forums/topic/20686
בכול מקרה יש לגשת לוטרינר במהירות האפשרית.
בואה הסובלת מאובדן צבע כתוצאה מהרעלת שומן:
סיבוכי ילודה
במהלך הטלה או השרצה, ייתכנו סיבוכים בהם צאצאים או ביצים נשארים תקועים בגוף האם. לעיתים אכן זה מסתדר במהלך 24 השעות הראשונות, אך אם לא, רצויה התערבות וטרינרית שיפתור זאת באמצעים כירוגיים.
אי התערבות למשך זמן עלולה להוביל לתמותה.
לסיכום
קצרה היריעה מלהכיל את כול התרחישים הרפואיים האפשריים, אך השתדלתי לתאר את כול אלה אשר בהם סביר להניח שתיתקלו.
המלצתי היא להמשיך ללמוד את הנושא, ולקרוא ספרים בנושא-אני ממליץ בחום על ספר זול ומאוד יעיל ששמו הוא "What's wrong with my snake" שנכתב על ידי ג'ון(וטרינר) ורוקסנה רוסי. בספר הנ"ל מתארים לעומק את אשר השתדלתי לסכם מעלה, פלוס המלצות על תרופות, מינונים מדוייקים למינים שונים של נחשים ועוד.
אני חוזר ומדגיש: התרופה היעילה ביותר היא מניעה. הפעולה העוצמתית ביותר שברשותכם היא בידוד, והקפדה על רכישה ממקורות אמינים ובריאים.
במידה ותקפידו לספק את התנאים המומלצים לנחשים שברשותכם, סביר להניח כי השימוש שלכם במאמר הנ"ל ובדומים לו יהיה מצומצם מאוד.
בהצלחה, וכמובן שפע בריאות לכם ולנחשים שלכם.
אורן.
כול הזכויות שמורות לאורן הראל.
אין לעשות שימוש במאמר ללא אישור מפורש בכתב של אורן הראל.
קרדיט:
Aussiepythons.com
Ralph Davis
Charles Innis, D.V.M.; Gretchen Kaufman, DVM
