גידול נחש בירית

מאת: Daniel Cahenעודכן לאחרונה: 14/10/2026קטגוריה: נחשים5

גידול נחש בירית

שם עברי: נחש בירית
שם לועזי: Garter Snake, Common Garter Snake
שם מדעי: Thamnophis sirtalis
משפחה: זעמנים
תפוצה בעולם: צפון ומרכז אמריקה.
תיאור אזור המחייה בטבע: אזורים לחים ולרוב ליד גופי מים כמו, שפת נהרות, ביצות, אגמים וכדומה.
עובי הנחש: נחש דק
אופי והתנהגות: פעיל וזריז
אורך בוגר/סופי: זכרים לרוב מגיעים לאורך של 60-80 ס"מ, נקבות 100-110 ס"מ.
אורך צעיר/בייבי: 15-20 ס״מ
תוחלת חיים: 10 שנים ויותר עם טיפול נכון.
פעילות: יום
תזונה בשבי: דגים/מכרסמים
קושי בגידול: המגדל המתחיל
גודל טרריום לבוגר בס״מ: א׳ 90-120 ר׳ 45 ג׳ 60 ומעלה
גודל טרריום לצעיר\בייבי בס״מ: א׳ 40-60 ר׳ 30 ג׳ 30
טמפ׳ צד חם: 30-35 מעלות C°
טמפ׳ צד קר: 22-28 מעלות C°
טמפ' נקודת שיזוף: 35 מעלות C°
לחות: 30-60%
מצע מומלץ: תערובת שתילה אורגנית, מצע אדמה אורגנית.
אמצעי חימום מומלץ: כבל חימום, משטח חימום, מנורת חימום\טרמית, אבן חימום
תאורה: UVB (אם כי הדעות חלוקות בדרישה)

מבוא

במהלך שנות ה-90 וה-2000 ייובאו לארץ עשרות, אם לא מאות נחשי בירית. אלו היו כולם תפיסות טבע, ונמכרו בזול כבוגרות. רובן השתייכו לתתי המין הצבעוניים פחות של הבירית המצויה, אך פה ושם גם הגיעו פרטים יפים וצבעוניים. בשנים אלו, משלוחי הזוחלים היו דבר שבשגרה, כשהיבואנים חיפשו את המינים הזולים יותר. הבירית נחשבה אז כנחש "סוג ב'" לעומת הזעמנים האחרים, דוגמת כרכני התירס, זעמני המלך, וזעמנים אלמוגיים. תרמו לכך מחירן הזול, תוחלת החיים הקצרה יחסית בשבי( בשל היותם תפיסת טבע, ומלאים בטפילי מעיים). בנוסף הודבק להם שם של נחש "מסריח". כל אלו תרמו לכך שמגדלי הנחשים הרציניים, שהחלו בפרויקטים של ריבוי שבי של שאר מיני הזעמנים, ה"נחשבים יותר" והרווחיים יותר, התעלמו במהלך השנים מנחשי הבריות.

עקב כך, היום משלוחי חיות מהטבע נאסרו כליל, הביריות למיניהם נעלמו מהתחביב בישראל במשך שנים. כבר 25 שנה אני עוסק בריבוי זוחלים, אך לא אשכח כי הצלחתי הראשונה, בשנת 98 הייתה בריבוי מוצלח של קרוב ל-50 הצעירים של בירית אדומת צד קנדית. (Thamnophis sirtalis parietalis)

כבר אז, נשביתי בקסם של הבירית. מדובר בנחש פעיל יום, ובאופן כללי, בשל המטבוליזם הגבוה שלו, פעיל במיוחד בהשוואה לנחשים האחרים, שמבלים את רוב זמנם במחבוא. עם טרריום גדול מספיק, ומעוצב בצורה נכונה, הביריות יספקו לכם הצגה בלתי פוסקת. בשונה משאר הנחשים שעדיף לגדל כל אחד בנפרד, הביריות חיות היטב בקבוצה. זה לא אומר שחייבים להחזיק אותם בקבוצה. אך יש להם מאפיינים התנהגותיים המצביעים על כך שגם בטבע, הן רגילות לחיות יחד. הבולט ביותר הוא, למשל, כשבירית אחת אוחזת בפריט מזון, ואחת אחרת מתקרבת ומנסה לגזול ממנה את הארוחה, היא צולפת בזנב כדי לגרשה, או בורחת מהר למחבוא שקט. באופן כללי, הן אוהבות להיות ביחד באותו המחבוא להציץ החוצה כל הראשים ביחד, כמו פריסקופים קטנים מתוך צוללת!

קיימים בצפון אמריקה, קרוב ל-30 מינים ותתי מין של ביריות.

המינים הנפוצים ביותר בתחביב, שייכים למין בירית מצוייה הכוללת כ-8-10 תתי מין שונים, ביניהם הצבעוניים ביותר בתחביב: בירית קליפורנית, בירית סן פרנסיסקו, בירית פלורדיאנית כחולה ובירית אורגון

(Thamnophis sirtalis infernalis, t.s tetrataenia, t.s concinus. T.s similis)

בירית סן פרנסיסקו מוגבלת לכמה אזורים ביצתיים במחוז סן פרנסיסקו, מדובר בתת מין ייחודי ויפה במיוחד, המאופיין בפסי אורך אדומים שחורים וכחולים. היא נדירה מאד בטבע ואסורה לגידול בארצות הברית, אך פופולרית ביותר באירופה, כשהאוכלוסיה כולה צאצאים של שני גרעיני רבייה מגני חיות בג'רזי ובלודג', לפני כ40 שנה.

הבירית היא נחש בגודל בינוני, זכרים לרוב מגיעים לאורך של 60-80 ס"מ, נקבות 100-110 ס"מ

מדובר בנחש פעיל וזריז ומעט חמקמק. רובם מתרגלים למגע היד, בתנאי שמחזיקים אותם בעדינות. אם אוחזים בהם בצורה גסה ומגושמת, הבירית תגיב בהפרשת נוזל דוחה. ומשם שמם הרע של נחש מסריח. אם מאכילים אותן רק בדגים, ולא דואגים למצע סופג בטרריום, ההפרשות שלהן גם יכולות להדיף ריח של דגים.

רוב המינים קשורים לבתי גידול לחים. שפת נהרות, ביצות, אגמים ושאר גופי מים. בשונה מ-האמונה הרווחת בארץ, הבירית אניה נחש מים. היא אמנם שוחה לעתים קרובות, צוללת, אך מבלה את רוב זמנה בשיזוף בשמש באזור יבש לגמרי, או במחבוא מתחת לאבן או במחילה.

לכן,אקווטרריום, או פלודריום המכיל חלקת מים גדולה, אך העלול להיות כולו לח מאד, אינו מתאים כל כך. אלא אם כן יכולים להיות בטוחים שהחלק היבש יישאר באמת יבש.

ועכשיו, לתנאי הגידול. אתחיל בחלק ראשון המתייחס לחודשים הראשונים, ואסיים בטרריום הקבוע, המתאים לפרטים בוגרים.

טרריום

לבירית צעירה, עדיף טרריום פלסטיק קטן עם מכסה מאוורר. הפתרון הזול והבטוח (מפני בריחות !!) הוא קופסת אחסון עם קליפסים, ניתן לחתוך, בעזרת סכין חמה, חלון גדול במכסה, ועוד פתח או שניים בצדדים, כל קופסא, החל מנפח של 5 ליטר תתאים להתחלה, אך קופסה של 35 ליטר תספיק לכם לכמה ביריות יחד, לחצי השנה הראשונה לפחות. את הקופסא מרפדים בנייר מטבח. גלילי קרטון של נייר טואלט, או של מגבות נייר מתאימים מאד כמחבוא. רצוי להניח שני גלילים כאלה לפחות. אחד מהם מרססים בקצת מים מדי יום ליצור מחבוא לח. אפשר גם להציב להם קופסת פלסטיק קטנה עם נייר לח בפנים, ליצור מחבוא לח. את גלילי הקרטון משטחים, כדי ליצור לנחש הקטן מחבוא צפוף.

חימום וטמפרטורה: בקיץ, אם יש לכם חדר ללא מזגן, אין צורך בחימום נוסף. מהרגע שמזג האוויר מתחיל להתקרר, או אם כל הבית עם מיזוג, רצוי להניח משטח חימום קטן מתחת לשליש של הקופסא. גם חתיכת כבל חימום תתאים היטב. מניחים מחבוא אחד באזור החם, ואחד בקצה הלא מחומם. על האזור החם להיות בטמפרטורה של 30-35 מעלות. הנחש יודע לבחור איפה נוח לו לשבת. לאחר ארוחה גדולה, הוא ישב לרוב באזור החם.

בקצה הלא מחומם שמים כלי מים קטן, מכסה עגול בגובה 1 ס"מ מתאים ביותר.

סרטון הקמת טרריום ביו אקטיבי לנחש בירית

הטרריום הקבוע

לאחר כמה חודשים, או לאחר שהנחש כבר באורך של 60 ס"מ בערך, אפשר להכין את הטרריום הקבוע. האורך המינימלי לנחש בירית זכר, הוא 50 ס"מ אורך. אך ככל שיותר גדול, יותר טוב לנחש ויותר מעניין לבעל הנחש. כמובן שמי שלחוץ במקום, ורוצה רק להפיק צאצאים, יכול להסתפק במגירה. אך בנוגע לבירית, חבל מאוד, מפספסים את כל הפוטנציאל של הנחש המיוחד הזה.

דוגמא לקופסת פלסטיק מוסבת לטרריום, לחודשים הראשונים

הגודל האידיאלי, הוא בין 90 -120 אורך, על 45, גובה 60. אבל גם קטן יותר ונמוך יותר יתאים.

כדי למצות את כל הפוטנציאל של הנחש, המלצתי החמה היא ללכת על טרריום ביו אקטיבי.

גם יפה פי כמה, וגם כמעט ולא צריך תחזוקה.

רצוי טרריום זכוכית עם מכסה רשת.

מצע

בקרקעית הטרריום, מפזרים שכבה של 8-10 ס"ם של תערובת שתילה אורגנית. רצוי להעשיר את התערובת עם הומוס תולעים. מכסים את האדמה בשכבה דקה של עלי שלכת, שניתן לאסוף ביער אלונים או כל מקום אחר, רק לדאוג שזה נקי מצואה של כלבים. אין צורך בחיטוי. ניתן להוסיף איזופודים, כצוות ניקיון,אך לא חובה, הבקטריות הן שעושות את רוב העבודה.

דקורציה

מקשטים את הטרריום בחתיכות שעם, רצוי במיוחד חתיכות בצורת גליל, עם חורים. בשני שלישים של הטרריום, שותלים צמחים: פוטוס, פילודנדרון מטפס, ירקה, יהודי נודד, שרכים למיניהם. בקצה הלא מחומם שמים כלי מים אסתטי המיועד לטרריום.גם צלחת חרס, המשמשת בסיס לעציץ, מתאימה ככלי מים. עדיף בהרבה כלי שניתן להסיר, לנקות, ולמלא לעתים קרובות במים נקיים, על פני אזור מים קבוע בטרריום. כאמור, הבירית אינה "דו חי" ואינה נחש מים. יותר מדי מים, יותר מדי לחות יגרום לבעיות בעור הנחש ולמותו. זה גם הסיכון בפלודריום, העלול להיות לח מדי גם באזור היבשתי שלו.

מוסיפים כמה ענפים יפים, הביריות אוהבות לטפס ומנצלות את כל השטח.

תאורה וחימום

בשונה מהחודשים הראשונים בו מחממים עם משטח חימום קטן, עדיף להציב בקצה אחד של הטרריום, מנורת חימום, שנותנת גם אור וגם חום. ניתן לקנות נורות הלוגן קטנות, בין 25-50 וואט, בתוך רפלקטור, מונח על הרשת. ניתן לחסוך ברפלקטור (קונוס אלומיניום) ולחבר בית מנורה פשוט, בתוך הטרריום, מחובר לרשת. אין צורך לכסות את הנורה בכיסוי רשת. הביריות אינן נוטות לקבל כוויות מהנורה, בשונה מלטאות.

היתרון של חימום על ידי נורת להט, ולא משטח חימום הוא בכך שהוא מעודד התנהגות טבעית של הבירית, נחש פעיל יום, שמרבה להשתזף בשמש. מציבים מתחת למנורה אבן יפה, או חתיכת שעם, או חרס, והבירית תבלה זמן רב בשיזוף מתחת למנורה.

אם משתמשים במשטח חימום מתחת לטרריום, הבירית תהיה חבויה רוב הזמן, תחפש את החום בתחתית הטרריום, ולא תראו אותה.

תאורת אולטרה סגול

מכיוון שהבירית מרבה להשתזף בשמש, הרבה מגדלים באירופה דוגלים בשימוש במנורת UVB. לדעת מגדלים אחרים, הדבר אינו נחוץ, ובעצם נתון לשיקול דעת של כל אחד. אם מאכילים הרבה בעכברים, המכילים ויטמין D3, אפשר יותר לוותר על ה-UV. אם מאכילים בעיקר בדגים, ומתכננים ריבוי של נחשי בירית, הנקבה זקוקה להרבה סידן וויטמין D3 אז שווה להשקיע. אבל שוב, זו לא חובה כמו עבור לטאות פעילות יום.

אם כבר, עדיף נורת UVB איכותית, בדגם T5 של חברת ARCADIA או ZOOMED.

רצוי גם להוסיף תאורת לד מיוחדת לצמחים, את הלד לצמחים ומנורת ה-UVB רצוי לתלות בתוך הטרריום, מוצמד לתקרת הרשת.

הצד מתחת למנורת החימום יהיה הצד החם והיבש. מציבים בו ענפים ומשטחים שונים. את מנורת הUVB מציבים קרוב למנורת חימום. את נורת הצמחים באמצע. את הצמחים שותלים באמצע ובצד הקר של הטרריום. את האזור מתחת למנורת החימום משאירים ללא צמחים.

משקים את הצמחים פעם, פעמיים בשבוע, בצורה ממוקדת. עודף לחות מזיק לביריות וגורם לבעיות בעור. דואגים להציב מחבואים שונים, הן באזור החם, והן באזור הקר.

דוגמא לטרריום ביו אקטיבי, מידות 90x45x45 בצד ימין למעלה מנורת החימום. לפני מנורת החימום, צמוד לתקרת הטרריום, נורת ה-UVB. בחלק האחורי, נורת הצמחים.

תזונה

בטבע,הביריות ניזונות מ-דו-חיים, דגים, שלשולים, ופה ושם מכרסמים. תלוי גם במינים ובתתי המין.

בגידול שבי, דו חיים מחוץ לתחום, אך ניתן להגיע לתזונה מלאה ומאוזנת עם המרכיבים הבאים: דג פילה, דגים קטנים שלמים, לבבות עוף, וגורי עכברים \ חולדות.

האידיאלי הוא לשלב בין מרכיבים הנ"ל.

עכברים

אם מאכילים בוולדות עכברים מופשרים, אין צורך בתוספים. את הוולדה יש לשפשף לפני כן על חתיכת דג, כי הביריות נמשכות מאד לריח של דגים. יש שלוקחות ולדות גם ללא תוספת ריח דגים.

בירית נקבה בוגרת יכולה לבלוע גם עכבר בוגר. יש מגדלים הטוענים כי הפרווה של עכבר בוגר אינה בריאה לבירית, באופן אישי, אני נותן מדי פעם עכברים בוגרים, ולא ראיתי כל בעיה.

ביריות סן פרנסיסקו אוכלות ולדות מופשרים, מרוחים בריח של דג.

דגים

הרבה סוגי דגים למאכל אדם מכילים "תיאמינז" (Thiaminase) אנזים אשר הורס את הויטמין B1. אם מאכילים דרך קבע בדגים אלו, וכאלו בלבד, הנחש יפתח בעיות נוירולוגיות וימות. אז בפנינו שתי אופציות: או להמנע מדגים אלו לחלוטין, או להוסיף לכל מנת דג קמצוץ של ויטמין B1, הנקראה תיאמין, ניתן לקנות בבית מרקחת.

ניתן ורצוי להעדיף דגים בטוחים, וללא "תיאמינז": דג אמנון, סלמון, פורל. כדאי לקנות מנה קטנה של פילה אמנון טרי, למשל, לחתוך אותו למנות קטנות ולהקפיא. כשמאכילים בפילה אמנון\סלמון \פורל, רצוי להוסיף אבקת סידן. כי בטבע הנחש אוכל דגים שלמים, עם העצמות והאיברים הפנימיים.

ולכן כדאי לכלול בתפריט, גם דגי סמלט. ניתן לקנות אותם בחנויות של אקווריומים, המתמחים בדגים טורפים ומים מלוחים. זה מגיע קפוא, בחבילות של 100 גרם. דגים אלו מכילים "תיאמינז", ולכן מוסיפים להם ויטמין B1. אבל יש להם את היתרון בכך שהם דגים שלמים, עם עצמות ואיברים פנימיים.

כמובן שהביריות אוהבות מאד גם דגים חיים. דגי זהב אינם מומלצים. הם מכילים "תיאמינז" וגם עלולים להכיל טפילי מעיים, שיכולים לעבור לנחש.

דגי גופי נחשבים יותר בריאים ובטוחים לשימוש. אך שוב קיים סיכון נמוך של הדבקה בטפילים, ולי אישית כואב הלב והארנק להאכיל בדגים כל כך יפים, צבעוניים, ויקרים. אינני מאכיל כלל בדגים חיים.

ביריות קליפורניות צעירות בולעות דגים.

דגי סמלט משמאל וויטמין B1.

לבבות עוף

מזון בריא ומומלץ. כדאי לקנות כמות קטנה של לבבות טריים, לחתוך אותם למנות קטנות ולהקפיא. כמו עם הדגים, מקפיאים כל חתיכה בנפרד על צלחת חד פעמית, ולאחר שכל חתיכה קפאה, שמים הכל ביחד בשקית.

תדירות ההאכלות

לבירית מטבוליזם גבוה, והן זקוקות לאכול הרבה. בירית קטנה, בחודשים הראשונים, רצוי להאכיל יום כן, יום לא, כמה שהיא רוצה. לאחר שהיא מגיעה ל-50 ס"מ בערך, מורידים לפעמיים בשבוע. בירית בוגרת, זכר, מאכילים פעם בשבוע. דגים מתעכלים מהר יותר, אם מאכילים רק בדגמים, אפשר להאכיל בתדירות מעט יותר גבוהה. בירית בוגרת (מלבד נקבה בהריון) נוטה להשמנת יתר, במיוחד אם מאכילים אותה בעכברים. אם מופיעות טבעות לבנות מתחת לעיניים, סימן שהבירית שלכם שמנה מדי, רצוי להפחית את תדירות האכלות.

כמובן שאת גודל הטרף מתאימים לגודל הנחש. על עובי פריט המזון להיות בעובי הנחש, בחלק העבה שלו, או פחות מזה.

חשוב ביותר: אם מגדלים יותר מבירית אחת בטרריום, לעולם אין להשאיר אוכל זמין וללכת. תמיד יש להשגיח בזמן הארוחות, ובמידת הצורך להפריד. כבר כתבתי את זה, ואני כותב שוב!! הכי נוח להאכיל כל אחת מפינצטה, בו זמנית.

למרות שבטבע נצפו ביריות בולעות קרפדות גדולות בהרבה מהגודל המומלץ להאכלות בתנאי שבי, עדיף לא לקחת סיכונים. לפעמים, אם מאכילים יותר מדי, או בטרף גדול מדי, הנחש עלול להקיא שאריות של מזון בלתי מעוכל, והדבר אינו בריא וגורים סטרס מיותר.

תרדמת חורף

באופן טבעי, בסתיו, התיאבון של הביריות הבוגרות יורד, גם כששומרים על טמפרטורה קבועה בטרריום.

ניתן לאפשר לבירית הבוגרת (בשנה הראשונה, עדיף שלא) לישון שנת חורף. לצורך זה, מפסיקים להאכיל, אך משאירים את הנחש בתנאים הרגילים שלו, עם תאורה וחימום רגיל במשך שבועיים שלושה, כדי לאפשר לו לעכל את כל שאריות המזון שנותרו לו בקיבה. הורדת הטמפרטורה כשהנחש עם בטן מלאה, תביא לריקבון של האוכל במערכת העיכול, ולמות הנחש. לאחר תקופת הצום של שבועיים שלושה, ניתן לשים את הנחש בתא ירקות של המקרר, בטמפרטורה של 10-5 מעלות. לתקופה של חודשיים שלושה. קיימות שתי גישות: או על מצע לח מאד, כגון נשורת מכרסמים רטובה, או שבבי קוקוס רטובים, כך שתיווצר בקופסא לחות גבוהה.

הגישה השנייה דוגלת במצע יבש, אך מציבים כלי מים שהנחש יוכל לשתות אם מתעורר. אם אתם גרים באזור קר, ניתן גם לשמור את הנחשים בחדר או במרתף חשוך או בסככה בגינה. הבעיה היא שהטמפרטורות גבוהות מדי, הנחשים נשארים פעילים, גם ב-"תרדמה" והם שורפים את מאגרי השומן שלהם, דבר שעלול להביא למותם. בשל סיבה זו, הרבה מגדלים באירופה מעדיפים להעביר את התרדמה בתוך מקרר.

רבייה

מצד אחד, קל מאוד להרבות ביריות. כי הן משריצות ולדות חיים, ואין צורך להתעסק עם הדגרת ביצים. אך לעתים קרובות ישנם גם סיבוכים שונים, כגון ביצים לא פוריות שנתקעות בגוף הנקבה, וגורמות לחסימה, או לידת ולדות מתים.

תהיו גם מוכנים להתאכזב!

מעט אחרי, או מיד ביציאה מתרדמת החורף, כשמחזירים את הנחשים לתנאים הרגילים, משכנים את הזכרים עם הנקבות. במקרים מסוימים, הזכרים מתחילים מיד בנסיונות זיווג. לפעמים זיווגים בפועל מתרחשים רק לאחר שהנקבה משילה את עורה לאחר סיום התרדמה, ואז היא יותר רצפטיבית. למרות שניתן להצליח בריבוי רק עם זוג בודד, כמה זכרים שמתחרים על נקבה אחת, יגבירו את הסיכויים לזיווג מוצלח.

לאחר שהזכר חודר לתוך הגוף של הנקבה, היא גוררת אותו בחוסר עדינות, בלשון המעטה, בכל הטרריום. כדי למנוע נזק לזכר, עדיף שהטרריום בו מתרחשים הזיווגים, יהיה כמה שיותר פנוי מדקורציה. אחרת הזכר עלול להנזק, ואף למות.

מיד לאחר הזיווגים, הזכרים מאבדים עניין. אם הנקבה מתחילה בתהליך ביוץ והריון, היא מפתחת תיאבון מוגבר. בתקופה זו, אין להגביל אותה, ומגישים לה כל כמה ימים כמות אוכל לפי רצונה. סימן נוסף להריון מתפתח, הוא העובדה שהנקבה מבלה זמן רב בפינה החמה של הטרריום, מתחת למנורת החימום. תקופת ההריון בדרך כלל בין 2-3 חודשים, מהזיווג, עד להשרצה.

הביריות הקטנות נולדות קטנות מאוד. שליש גודל מ אבקוע של כרכן תירס. בשונה מנחשים אחרים, אין לחכות לנשל ראשון (נשל ראשון מתרחש בעצם מיד לאחר ההשרצה) בכדי להאכיל אותם. את הצעירים משכנים בקופסת פלסטיק קטנה, מאווררת היטב. חשוב במיוחד שיהיה להם תא לחות, או גליל נייר טואלט לח. את המים שמים במכסה של קוטג'. שיהיה להם קל לשתות ולצאת ממנו. הצעירים רגישים מאוד להתייבשות.

יומיים לאחר ההשרצה, מגישים להם אמנון קצוץ לחתיכות קטנטנות. חלק יתחילו לאכול מיד, ולחלק זה יכול לקחת עד שבוע. אם לאחר שבוע, לא טעמו כלום, אז כדאי מאוד לנסות מזון חי: חתיכות שלשולים (לא אלה המשמשים לקומפוסט, כי הם רעילים) או דגי גופי, זברה חיים, מוגשים במים רדודים מאוד (במכסה של הקוטג'. התנועה של הדג המפרפר במים מאד רדודים, בערך חצי מגובה הדג, גורמים לרוב לתגובת האכלה.

אם לאחר 10 ימים הנחש עדיין לא אכל, כדאי להאכיל בכוח, בעדינות רבה, עם גופי קטן.

סרטון השרצה של נחש בירית

בטבע ישנה תופעה בה המון זכרים מחזרים אחר הנקבה ומתחרים על הזכות להביא צאצאים לעולם, התופעה מכונה "Mating Ball" בגלל שהמון זכרים מתקבצים להם ומתחרים ביחד על הנקבה, קשה להסביר בעברית פשוט צפו בסרטון הבא: