זיקית נמרית, זיקית פנתר

מבוא:

עם יכולת לשנות את צבעיה ( וגם את צורתה!) במהירות, עיניים מיוחדות הנעות כל אחת בנפרד, זנב לופת כמו זנב של קוף , רגליים מותאמות לאחיזת הענפים, ולשון אשר נשלפת במהירות האור לתפיסה של הטרף....הזיקית היא ללא ספק אחד היצורים המרתקים ביותר, מתוך נפלאות הבריאה.

בשעה טובה ומוצלחת, אתה \ את מתכננים לגדל זיקית. בקרוב , מה שהיה תמיד בגדר חלום, הופך למציאות בזכות שינוי גישה חיובי ברשות הטבע והגנים, אשר החליטו , לפחות לגבי מין זה, ללכת לקראת קהל חובבי הזוחלים. אני על כך אסיר תודה לאורי לניאל, לד"ר נועם לידר , ולד"ר פיטר ניקס מפראג אשר תרם מזמנו לכתוב עבורנו חוות דעת. עבור ד"ר ניקס , המקדיש את חייו לשימור בתי גידול בטבע, ולשיפור תנאי האחזקה בשבי, גידול שבי, גם אצל אנשים פרטיים המאוחדים בקבוצות בכל העולם, מהווה מאגר גיבוי לאוכלוסיות בטבע, בזמן שבתי הגידול נהרסים. לפני 21 שנים בדיוק, יובאו לישראל בצורה חוקית כ-20 זיקיות נמריות. אני "זכיתי " להיות בין הקונים, ולאחר חודשים של ציפייה , כאשר סוף סוף קיבלתי אותן, אכזבה מרה : מדובר היה בזוג בוגרים תפיסת טבע ממדגסקר. הזכר מת אצלי לאחר 24 שעות. הנקבה שרדה כמה חודשים, ומתה אף היא. לא שוכח את התסכול, ואת התסכול הזה אני רוצה לחסוך מכם היום. עם טיפול נכון, זכר של זיקית נמרית יכול לחיות כ8 שנים , ואולי אף יותר. גם נקבה יכולה להחזיק מספר שנים טובות. יחד עם הזיקית התימנית (שגידולה בארץ אינו חוקי ! בשל סיכון פלישה) הזיקית הנמרית נחשבת למין הקל ביותר, המתאימה למתחילים. אך חשוב לי לציין כי לזיקיות יש דרישות מיוחדות, וקשה יותר לגדל אותם ביחס לשממיות מנומרות או לקרסטדים, או חרדונים מזוקנים. אך היום הידע בתחום מפותח מאד. בשילוב ליותר מ-20 שנות ניסיון בגידול זיקיות - כולל זיקיות תימניות - אני לומד מידי יום עוד היבטים חדשים בקבוצות פייסבוק בהן חברים מיטב המגדלים בעולם, החולקים את ניסיונם. ותמיד אפשר ללמוד עוד ועוד. עדיין אגיד זאת מפורשות: הזיקית דורשת תשומת לב מיוחדת.

מאפיינים:

הזיקית , כמו לטאות אחרות , הינן טריטוריאליות . בטבע כל אחת שומרת על תחום המחיה שלה ,ומגינה על טריטוריה זו באמצעות מפגן צבע: רוב היום, כאשר הזיקית רגועה וחשה מוגנת על ידי הצמחייה הסובבת אותה, היא עוטה צבעי הסוואה העוזרים לה להתמזג עם הסביבה. אך מהרגע שהיא מבחינה בפרט הפולש אל נחלתה, היא מתחילה בהפגנת ראווה של איומים צבעוניים, אשר מאותתים לפולש שכדאי לו להסתלק. חשיבות השמירה על הטריטוריה חשובה במיוחד עבור הזיקית אשר צדה מן המארב חרקים הנוחתים בטווח ירי מהלשון. למנוע תחרות על המזון. שינויי הצבע משמשים לא רק לאיום, אלא גם לחיזור, לדחיית מחזרים כאשר הנקבה אינה מוכנה להזדווג, (אצל הזיקיות , אין הטרדה מינית!)בקיצור לכל צרכי התקשורת בין הפרטים. בנוסף, הצבע הכהה האופייני לשעות הבוקר, מסייע לקליטת החום מהשמש, וצבע בהיר בשעות החמות תפקידו לווסת את חום הגוף. הזיקיות נמנעות ממגע ביניהן למעט לצורך הזדווגות, וגם בשבי, הן נרתעות ממגע, ומעדיפות שרק נסתכל עליהן. אך רובן מתרגלות די מהר לצוד אוכל מתוך ידו של המגדל, ואף לטפס עליו ללא חשש, מרצונן החופשי. הסבלנות משתלמת. העיניים המתגלגלות מאפשרות שדה ראיה של 360 מעלות. גם להתפקס על טרף הנע קדימה, תוך מעקב קפדני על טורף פוטנציאלי האורב מאחור. בעיניי, באופן אישי , שיטת הצייד המיוחדת בעזרת הלשון, אשר מדמה לזיקית בפעולה מראה של טנק בזעיר אנפין היורה פגז דביק לעבר האויב, היא ללא ספק אחד מפלאי הטבע, וגם אחרי יותר מ21 שנות גידול, לא נמאס לצפות במחזה....

הזיקית הנמרית בטבע:

הזיקית הנמרית (furcifer pardalis) חיה במדגסקר, באזור הקרוב לחוף, עד לרום של 900 מטר, בצפון ובמזרח האי. בתחום התפוצה קיים קרוב ל-10 זני צבע שונים , כאשר מדובר רק בזנים ולא בתתי מין. בכל אי קטן בצפון האי התפתח זן ייחודי. הנקבות של כל הזנים זהות ולא ניתן להבחין ביניהן. אך הזכרים נבדלים בדגם צבע ייחודי לכל זן. בתעשיית הגידול בשבי, משתדלים לגדל כל זן בנפרד, ולא לערבב ביניהם, בכדי שתהיה אפשרות לחזות בצבע הזכר. וגם בכדי לתת כבוד לאלפי שנות אבולוציה . הזנים הנפוצים ביותר בריבוי שבי הן: Ambilobe, ambanja, Nosy be ישנם מגדלים שמתמחים במופעי צבע שונים כגון נוזי מיציו, אנקראמי, נוזי פאלי,טמטב.

הזנים אמבילובה ואמבנ'גה הינם המובילים בקרב המגדלים. לא קשה להבין למה. הזכר משלב מגוון צבעים " שלא מהעולם הזה". בזן אמבילובה למשל, ישנו שילוב של אדום, ירוק, טורקיז, צהוב כחול. זכרים של אמבנ'גה באים בדרך כלל עם גוף ירוק עם פסי רוחב כחולים עז או סגולים. האמבילובה בצבע ירוק, עם פסי רוחב כחולים blue bar ambilobe או אדומים red bar בטבע שני המופעים נמצאים באותה אוכלוסייה כך שקשה למגדל להתחייב בזמן קניית הזיקית, איך היא תראה בדיוק כבוגר. מה שבטוח, הן תמיד יפות מאוד, ואין שני זכרים שבדיוק זהים אחד לשני.

בעוד הרבה מיני זיקיות במדגסקר נמצאים בסכנת הכחדה, בשל הרס בתי גידול ואיסוף יתר בעבר, לא כך המצב עם הזיקית הנמרית. מתברר כי היא משגשגת גם בשטחי חקלאות, בפארקים עירוניים, ובכל מקום בו האדם כרת את היער המקורי. מדגסקר מאופיינת באקלים טרופי, עם עונה יבשה יותר, ועונה גשומה. כל הצעירים בוקעים בצורה מתוזמנת בתחילת עונת הגשמים כאשר ישנו שפע של חרקים קטנים. לזיקיות במדגסקר יש מקום של כבוד בקרב האוכלוסייה המקומית. וכאשר זיקית חוצה את הכביש באיטיות, נוצרים פקקי תנועה. בעונה היבשה, הזיקית מקבלת את כל צריכת המים שלה על ידי נשימה, כי בשל ערפל המכסה מידי ערב את בית הגידול, הלחות עולה ל 100%. בנוסף הן שותות גם מעט טל ומידי פעם מי גשם, אך מעדיפות למצוא מחסה מהגשם. בטבע, עיקר התזונה של הזיקית מורכבת מחרקים מאביקים. (דבורים למיניהן, פרפרים וזחליהם, זבובים, וחיפושיות מאביקות קטנות ), חגבים וחרגולים למיניהם מהווים אחוז קטן מהתזונה שלהם, כמו גם לטאות יום קטנות.

ועכשיו נעבור על עיקרי ההחזקה בשבי ...

בית גידול:

הזיקית רגישה מאוד לאיכות האוויר. אוויר דחוס שאינו מתחלף היה בעבר גורם מספר אחת לדלקת בדרכי הנשימה , ולמוות. לכן טרריום זכוכית אינו מתאים. במקום זה משתמשים ב "פלקסריום ". כלוב רשת. היום קיים מגוון גדול של כלובי רשת ממיטב היצרנים. על הכלוב להיות גבוה. לרוב גובה כפול מהרוחב. לזכר בוגר מומלץ כלוב בגובה 120 ס"ם על 60 על 60 של רוחב ועומק. במידה ואינכם יכולים להכניס כזה גודל,אפשר גם בכלוב קטן יותר, למשל 90 על 45. מבחינה אסתטית, אפשר גם לשכן את הזיקית בכלוב "הייבריד" שעשוי כולו רשת אלומיניום למעט חזית קדמית מפרספקס. הדעה הרווחת היא כי כלוב זה פחות מותאם, למרות שהוא מספק איוורור מתאים, בשל החשש שהזיקית תשתקף בחזית הזכוכית, דבר העלול לגרום לסטרס ולקצר את חייה. מניסיוני האישי, גידלתי הרבה זיקיות בכלובים בבנייה עצמית עם חזית זכוכית, וזה היה נראה בסדר גם. שיקול נוסף לבחירת כלוב שכולו רשת (עדיף על פי כל הדעות) הוא האפשרות להציב את הכלוב בחוץ במשך רוב ימות השנה. מכיוון שזכוכית או פרספקס מסננים קרינה אולטרה סגולה ( יו וי ), אם בחרתם בכלוב עם חזית זכוכית, תצטרכו לחסות חזית זו עם קרטון או בד בזמן שהכלוב בחוץ. למי שאוהב לבנות, אפשר לבנות לבד כלובים יפיפיים וגדולים בעלות נמוכה, עם מסגרת עץ ורשת חלונות אלומיניום. אצלי, הכלובים החיצוניים הם בבנייה עצמית, ובחורף אני משתמש בכלובים קטנים יותר, קנויים של חברת זוומד ורפטי זו.

בתוך הכלוב מציבים כמה עציצים עם צמחים טבעיים בלבד!!!!

צמח טבעי יפה יותר, אך גם בריא הרבה יותר. הוא שומר על לחות מתאימה בכל בית הגידול, אינו צובר בקטריות כי יש לצמח מנגנון של חיטוי עצמי. בקיץ כשחם מאוד, הצמח יוצר מיקרו אקלים קריר יותר, נוח לזיקית. אין חשש לבריאות הזיקית במקרה של בליעה. זיקיות מסוימות, בעיקר זיקיות תימניות, אך גם נמריות נוגסות מידי פעם בעלה, לצורך ניקוי מערכת העיכול. לעומת זאת, צמחי פלסטיק צוברים שכבה של בקטריות מזיקות, אינם תורמים למיקרו אקלים של הכלוב. ויפים הרבה פחות. כמו כן, אין להשתמש בענפים מלאכותיים של חברת זו מד, על אף שהם מיוצרים עבור זיקיות. בענפי פלסטיק אלה, ישנם חלקיקים שעלולים להיתקע בתוך העיניים של הזיקית, כשהיא משפשפת את עיניה על הענף בעת ההתנשלות. הדבר גורם לזיהומים בעיניים. חוק חשוב, להכניס רק ענפים טבעיים. הצמחים הנפוצים ביותר עבור זיקיות הם:
פיקוס בינימיני, שפלרה, פוטוס (מתאים יותר לכלוב בתוך הבית, כי רגיש לשמש ישירה) דקלים ננסיים שונים. תלוי בגודל הכלוב. נקבה בוגרת של זיקית תחיה ברווח גם בכלוב של 80 גובה, אך ככל שהכלוב גדול יותר, כך אפשר ליצור בית גידול יפה יותר עם מגוון של צמחים.

בין הצמחים הטבעיים , מציבים ענפים יבשים שונים, בכל מיני מנחים. חשוב להשאיר את החלק העליון של הכלוב ריק מצמחייה, אך למלא את השטח בענפים במנחים שונים. כדי שהזיקית תוכל לבחור את המרחב בינה לבין מנורת החימום.

בתמונה למטה, פלקסריום יפה במיוחד, מלא בצמחייה, ומרווח ביותר.

חשוב לציין: מומלץ לשכן כל זיקית בכלוב נפרד, עם הפרדה חזותית בין הכלובים. שני זכרים יהרגו אחד את השני. זכר ונקבה יחד, בגיל בוגר, יגרום לסטרס מתמיד של הנקבה. בעבר, גידלתי לאורך זמן נקבות בוגרות ביחד, אך הן הורגלו לכך משעת בקיעתן. נקבות המוחזקות יחד עשויות להפגין התנהגות נדירה של דמוי הזדווגות, אשר נועדה לקבוע מדרג חברתי, מי הדומיננטית.

זכיתי לצלם התנהגות נדירה זו ב אביב 2008:

עיצוב בית הגידול:

כצמח ראשי, שיוצב במרכז הכלוב, או מעט לאחור, רצוי לבחור בצמח דמוי עץ, המכיל ענפים מעוצים ועלים קטנים יחסית. הצמחים הקלאסיים ביותר וזמינים בארץ, העונים על הקריטריון הם פיקוס בנימיני, ושפלרה. צמחים אלו מוצלחים ביותר והזיקית אוהבת במיוחד לתפוס מחסה בין העלים הקטנים. ניתן לגזום אותם כך שיישארו במידה מתאימה לטרריום. בנוסף אפשר להשתמש בפוטוס, אך עדיף כצמח משני. את הגבעולים של הפוטוס מחברים לענפים יבשים (גפן). ניתן, עם הכלוב גדול מספיק, להוסיף לקישוט צמחים קטנים יותר עם עלים רחבים. אך אם תציבו את הכלוב בחוץ חלק מהשנה, צמחים אלו עשויים להיפגע משמש ישירה. לכן פיקוס ושפלרה מתאימים ביותר.

לאחר הצבת הצמחים, מציבים מערך של ענפים שונים אשר יאפשרו לזיקית לטפס, ולנצל את כל שטח הכלוב. רצוי ענפים דקים יחסית קצת מעל קוטר היד של הזיקית, וגם דקים יותר. מציבים ענפים במנחים שונים: במאונך, במאוזן ובאלכסון. חלק מהענפים יהיו שלובים בתוך הצמחים, אך חלק יהיו בחלל הריק, כדי לאפשר לזיקית להתחמם בשמש, או מתחת למנורות. חובה למדוד את הטמפרטורה בענף הגבוה ביותר, שלא תעלה על 30-32 מעלות, כדי למנוע כוויות.

על פי רוב הדעות עדיף להשאיר את רצפת הכלוב ריק ממצע כלשהו, או לרפד בנייר סופג בלבד, או בנייר עיתון. שימוש באדמה, שבבי עף וכדומה, מגדיל את הסיכון של בליעת חתיכות מצע, דבר העלול לגרום לסיבוכים. בשל הצורך להשקות את הזיקית במים הזורמים על פני הצמחים יש מגדלים הדואגים למערת מרזבים פחות או יותר משוכללת. מנסיוני האישי, ניתן לווסת את כמות המים כך שהיא תיספג באדמת העציצים, ללא צורך במערך ניקוז משוכלל.

טמפרטורה:

בשעות היום, (בערך רצוי 12 שעות אור) רצוי 21-26 מעלות בתוך הכלוב, זה לא אומר שאתם חייבים להפעיל מזגן בקיץ. אבל בחורף, גם אין צורך לחמם את כל החדר כמו לזוחלים אחרים. מדובר על טמפרטורה כללית בתוך הכלוב. בנוסף לזה, הזיקית זקוקה ל"נקודת שיזוף " ממוקדת מתחת למנורת חימום. הטמפרטורה בנקודת השיזוף צריכה להיות 27-30 מעלות. מעלה או שתיים יותר גם לא יזיקו, כל עוד הזיקית יכולה להתרחק מהמנורה, לכן חשוב להציב ענפים במרחקים שונים מהמנורה, שהזיקית תוכל לבחור בכל שעות היום את הטמפרטורה הרצויה לה.
חשוב: לבדוק בעזרת מד חום דיגיטלי, את הטמפרטורה בנקודה הקרובה ביותר למנורת חימום. כי הזיקית לא תמיד מרגישה את הטמפרטורה באזור מסוים בגוף, ולכן מקרי כוויות נפוצים מאד בשבי. אל תסמכו על תחושת "בערך" , תמדדו. בגדול, מרחק של כ-25-30 ס"מ בין הענף הגבוה לנורה של 40-50 וואט הוא מרחק בטוח. יש מגדלים שמשאירים את מנורת החימום 12 שעות, ויש שמדליקים אותה רק שעה אחת בבוקר, ושעה אחת אחרי הצהריים. הדבר מדמה את התנהגות השיזוף בטבע. הזיקית חושפת עצמה לשמש כשעה בערך בבוקר, וכשעה בשעות הצהריים המאוחרות. אם כל החדר בטמפרטורה הרצויה (21-25) אין צורך להשאיר את המנורה כל היום. כל אחד לפי שיקול דעתו.

תאורה וחימום:

מנורת אולטרה סגול (יו ווי) הינה אחד הפריטים החשובים. רצוי להשתמש בפלורסנט ארוך מדגם T5. של חברת זו מד או ארקדיה. בארץ ניתן לרכוש את מוצרי זו מד, הבחירה המומלצת היא הנורה המדברית, רפטיסן 10.0 או ארקדיה 12.0. על אף שהזיקית אינה לטאה מדברית אלא טרופית, הדעה המקובלת בקרב מגדלים מנוסים, הוא להשתמש בנורה מדברית עוצמתית, מכיוון שגג הרשת מסנן חלק מהקרינה. רצוי להשתמש בבית מנורה מתאים המכיל רפלקטור, המשפר את יעילות המנורה. בנוסף לנורת יו וי, אנחנו נשתמש גם בנורת רפלקטור רגילה (נורת ספוט מהדגם הישן, נורת ליבון , לא לדים), המספקת אור וחום ממוקד. יש מגדלים שמשאירים את נורת חימום דולקת יחד עם מנורת היו וי, ויש שמדליקים אותה רק כשעה אחת, בבוקר מוקדם ובערב. אם טמפרטורת החדר הינה בטווח הפעילות של הזיקית 21-26, אז אפשר להדליק את המנורת חימום רק בוקר וצהריים כשעה. אך אם בחורף , טמפרטורת החדר נמוכה בהרבה, עדיף לא לקחת סיכון ולהשאיר את מנורת החימום דולקת כ-12 שעות במשך היום. אין להשתמש בנורות קרמיות, הזיקית צריכה כמה שיותר אור, וכך גם הצמחים. לצורך גידול מוצלח של הצמחים, רצוי להוסיף נורת לד מיוחדת לצמחים. מנסיוני האישי, פיקוס לא יחזיקו ללא מנורת צמחים. אך פוטוס מסתפק בפחות אור.

כל זה נאמר לגבי אחזקה בתוך הבית. וכך נוהגים החובבים באירופה ובמדינות צפון ארה"ב. אך בארץ, התברכנו במזג אוויר המאפשר לנו לגדל הזיקית בחוץ במשך רוב חודשי השנה, למעט חודשי החורף הקרים.

לחות והשקיה:

בניגוד לדעה הרווחת, הזיקית אינה צריכה לחות גבוהה בשעות היום, אלא להיפך (50-70%) בשעות היום, כאשר האורות פועלים. לכן שימוש במערכת התזה שמרטיבה את הטרריום כל כמה שעות, לא רק שלא נחוצה, אלא אפילו מזיקה. אם ברצונכם להשתמש במערכת כזו, אז לכוון אותה להתזה של כמה דקות בשעות הבוקר לפני הדלקת המנורות ובערב בזמן הכיבוי.

לעומת זאת בלילה הזיקית זקוקה ללחות גבוהה, רצוי 100% או קרוב לזה. לכן כדאי מאוד להשתמש בפוגר, מכשיר אדים קר, כ-5 שעות בלילה. לפי הממצאים של פיטר ניקס, עיקר צריכת המים של הזיקית אינה מתקבלת על ידי שתייה אקטיבית, אלא תוך כדי נשימה של אוויר קר ולח מאד בלילה. השתייה האקטיבית הינה רק אמצעי משני של הזיקית להשלים את הצורך שלה במים. ליתר ביטחון, גם אם משתמשים בפוגר בלילה, רצוי להתיז מים עם בקבוק ספריי ידני (למי שמחזיק כמה זיקיות, שווה להשקיע במרסס גינה של 5 ליטר) את ההתזה עושים בשעות הבוקר המוקדמות בטרם או מיד עם הדלקת האורות. מרטיבים בנדיבות את הדפנות של הכלוב , ואת העלים של הצמחים, כך שהזיקית תוכל ללקק את הטיפות אם היא צמאה. אם אתם מחזיקים את הזיקיות שלכם בגינה או מרפסת במשך רוב השנה, רצוי להתקין מערכת מערפילים מחוברים למחשב גינה פשוט.

בנוסף, רצוי להשתמש במנגנון טפטוף. שפועל כשעה בשעות הבוקר. ניתן לקנות את הדריפר של חברת זומד, אך גם כוס פלטסיק עם חור קטן יעשה את העבודה. גם קוביות קרח על גג הכלוב, מעל העציץ, יספקו את הזרימה האיטית של טיפות המים. אני גם משפריץ את כל הכלובים בסוף היום, מיד לאחר כיבוי האורות. להגביר את הלחות לקראת הלילה. את מערכת הטפטוף ממלאים ומכוונים כך שכל כמות המים תיספג לתוך העציץ.

יתרונות לגידול בחוץ:

לכל הדעות, חשיפה לשמש טבעית טובה מכל מנורת יו וי. בחוף הזיקית תפגין גם את צבעיה היפים ביותר. אם יש לכם אפשרות, כדאי להציב את הכלוב כך שתקבל חשיפה לשמש בשעות הבוקר. דבר זה מאפשר התנהגות טבעית של שיזוף בשעות הבוקר המוקדמות. בשעות החמות של היום, הזיקית תמצא מחסה מהשמש, ורק כשעה לפני השקיעה היא תעלה שוב להשתזף.

הפרשי טמפרטורה ולחות בין היום ללילה: זה בדיוק מה שהזיקית צריכה. גם בלילות האביב הקרים, כשהטמפרטורה יכולה לצנוח כ-10 מעלות בשעות הלילה, הזיקית תפיק משהייה בחוץ, כל עוד למחרת בבוקר היא תוכל לחמם את עצמה במהירות תוך חשיפה לשמש. האקלים בארץ, ובמיוחד באזור המרכז, גם מספק עליית לחות מבורכת בלילה. בנוסף , אחזקה בחוץ תספק לזיקית אוויר צח ונקי ותצמצם את הסיכונים לדלקת בדרכי הנשימה, כתוצאה מאוויר דחוס.

כמובן שבאחזקה בחוץ עליכם לדאוג, בנוסף לצמחים, שבכל רגע נתון יהיה בכלוב אזור מוצל. בימי שרב כבד, אני מעדיף ליתר ביטחון להכניס אותם לבית. וגם בחודשים הקרים של החורף. אך גם בימי החורף , אני משתדל להוציא אותם בשעות היום בימים החמימים והבהירים.

תזונה:

בטבע, הזיקית ניזונה בעיקר מחרקים קטנים מאביקים, כגון זבובים שונים, דבורים, חיפושיות פרפרים וזחליהם, וגם מחגבים וחרגולים קטנים.

לדברי ניקס, רוב רובם של חרקים אלו ניזונים מפולן (אבק פרחים) ולכן פולן דבורים טבעי חייב להיכלל כמרכיב יומיומי של תזונת הזיקית. הפולן מכיל אינספור חומרי תזונה וחומצות אמינו טבעיים, המחזקים את מערכת החיסונית של הזיקית. זהו תוסף מעולה וטבעי, ללא כל תופעות לוואי.

בשבי החרקים הזמינים בהם נאכיל את הזיקית הינם צרצרים, תיקנים ,חגבים, מעט זחלי קמח, וזחלי משי (מומלצים מאוד). ניתן גם להוסיף זבובים ומידי פעם לגוון עם חרקים מהטבע. דבורי דבש הם מעדן אהוב במיוחד. והזיקית אינה נעקצת.

כמו לכל הלטאות האחרות, חשוב להאכיל טוב את החרקים לפני הגשתם לזיקית. נגוון את תזונת הצרצרים בירקות שונים: גזר, חסה, צמחי בר (גדילן , חובזה , חרדל), אך גם, על בסיס יומיומי ניתן לחרקים שלנו פולן דבורים ספוג במים. כשהזיקית שלכם תגדל מעט, סביר להניח שתתרגל לקחת את האוכל מהיד שלכם, אז ניתן גם למרוח כמות נדיבה של פולן רטוב על החרק, ולהגישו לזיקית.

כמה להאכיל ?

זיקית צעירה (מהבקיעה עד 9-10 חודשים) צריכה לאכול כל יום כמה שהיא רוצה, ואפילו ניתן להאכיל מספר פעמים ביום. הזיקיות אוהבות גיוון: לפעמים, הן שבעות מצרצרים, ונותנות לצרצרים לטייל להם בשלום בתוך הכלוב, אך אם אני מכניס חגב קטן, או זבובי בית, יש התנפלות המונית. על אף שזיקית מסוגלת לבלוע חרקים גדולים, הדבר אינו רצוי, ועדיף שאורך החרק יהיה שווה בערך למרווח בין עיניה של הזיקית.

לאחר שהזיקית גדלה לגודל בוגר (גיל שנה) או (בערך) 10 ס"מ אורך גוף ללא זנב לנקבה, ו-15 ס"מ לזכר, רצוי מאוד לצמצם משמעותית את כמות האוכל ל-1-2 צרצרים ליום, או 3-4 פעם ביומיים מקסימום. אם מאכילים עם חגב או תיקן גדול ,אז רק להוריד עוד במספר החרקים. האכלת יתר בגיל בוגר גורמת להשמנה ומקצרת בהרבה את אורך חייה של הזיקית.

הערה: זיקית צעירה מעדיפה לצוד חרקים הנעים חופשי בתוך הכלוב , על הענפים והעלים. אך ככל שהזיקית גדלה, ניתן להרגילה לקחת חרקים מתוך קערת האכלה, או מהיד. הדבר מקל מאד כאשר מאכילים בצרצרים או תיקנים שנוטים להתחבא ולא להיות נגישים.

תוספים:

את החרקים יש לאבק באבקת סידן, קלציום, בכל ארוחה. שימו לב להשתמש רק בקלציום טהור, ללא ויטמין די 3. גם את פולן הדבורים ניתן לתת בכל ארוחה.

פעם בשבועיים, אנחנו נאבק את החרקים באבקת מולטי ויטמין. רצוי להשתמש בתכשיר המכיל גם ויטמין A, כגון רפשי, או רפטיויט של זו מד. אבקות מולטיויטמין כמו EXOTERRA, או HERPTIVITE אינן מכילות ויטמין A אלא בטה קרוטין בלבד, ולכן עדיף לבחור בתכשיר אחר. ייתכן כי מחסור בויטמין A עשוי לגרום לחולשה ואף שיתוק של הלשון, ואף לבעיות עיניים. פעם בשבועיים יש לאבק את החרקים בתוסף סידן המכיל גם ויטמין D3. אם הזיקית מוחזקת בחוץ, אז אין להשתמש בתכשיר המכיל ויטמין D. החשיפה לשמש מאפשרת לזיקית לייצר בעמצה את הוויטמין די, המסייעת לספיגת הסידן בגוף. מחסור בשמש , או בקרינת יו בי (שימוש בנורת יו בי ישנה שפג תוקפה ) תוביל למחלת עצמות מטבולית, רככת. קל יותר למנוע את הופעת המחלה מאשר לתקנה. יחד עם זאת אין להפריז בשימוש בויטמינים. ספיגת יתר של ויטמינים בגוף גם תוביל לבעיות קשות כגון אי ספיקת כליות, הצטברות סידן במפרקים ועוד.. אני ממליץ לכם לדבוק בשגרה קבועה: בראשון לחודש וב-15 לחודש , לתת את המולטי ויטמין והסידן עם D3 בשני וב16. ובאופן כללי, קל יותר לתקן מחסור מאשר עודף.

בתמונה מצד ימין למעלה לשימוש יומיומי: סידן ופולן דבורים, מצד שמאל למעלה אבקות ויטמין, המכילות וטמין A לשימוש אחת לשבועיים.
ולמטה צרצרים ניזונים מפולן דבורים רטוב, בטרם ישמשו כארוחה טעימה ומזינה לזיקית.

בעיות בריאות נפוצות בשבי:

מחלת עצם מטבולית (MBD):

נגרמת ממחסור בסידן במזון, או ממחסור בוויטמין 3D. הזיקית מתקשה בהליכה וטיפוס , המפרקים נראים מעוגלים. מניעה: כמה שיותר חשיפה לאור שמש, או שימוש בנורת יו וי איכותית. במקרה שהמחלה מתגלית בשלב מוקדם, ניתן להוסיף אבקת קלציום המכיל ויטמין די 3. במקרים קשים, הגפיים תשארנה מעוותות.

בעיות עיניים:

דלקות עיניים יכולים להיגרם בשל חדירת גוף זר לעין. אין להשתמש בענפי פלסטיק המשחררים חלקיקים. כמו כן מחסור בויטמין A יכול לגרום לחולשה של העיניים. לכן רצוי להשתמש באבקת ויטמין המכילה ויטמין A מעובד. ולא רק בטה קרוטין.

חולשה \שיתוק הלשון.

סיבוך נפוץ יחסית. יכול להיגרם כתוצאה מטראומה, או מחסור בויטמין A או ויטמין D. הבשורה הרעה: ברגע שזה מופיע, קשה מאוד להפוך את המצב… אפשר לעצור את ההידרדרות, אך קשה לתקן. הבשורה הטובה: זיקית יכולה לחיות שנים רבות ללא יכולת לירות את לשונה, כל עוד עוזרים לה, ומחזיקים עבורה את החרק בפינצטה.

השמנת יתר:

סיבוך נפוץ מאוד בשבי. לזיקית אין מנגנון שובע המאפשר לה לווסת את כמות האוכל הנצרך. אם האוכל זמין, הזיקית הבוגרת תוכל הרבה יותר מדי. זיקית שמנה לא תאריך ימים, לכן רצוי להגביל את כמות האוכל לצרצר או שני צרצרים ליום אצל הפרט הבוגר.

בעיות נשל:

זקיות צעירות מתנשלות לעתים קרובות, לפי קצב גדילתם. עודף לחות בשלב ההתנשלות יכול לגרום לחתיכות נשל להתקשה בקצות האצבעות, או הזנב. בזמן הנשל, עדיף לשמור על סביבה יבשה, אין להתיז מים ישירות על הזיקית בשום מקרה.

כוויות:

בעיה נפוצה מאוד, בעיקר בחורף, כאשר האוויר קר , והזיקית מבלה זמן רב מתחת למנורת החימום. כוויה נראית ככתם אפור מכוער, בדרך כלל על הגב , או על הצד של הזיקית. במקרה של כוויה, קודם כל, יש לתקן את העיצוב, ולהרחיק את הענפים ממנורת החימום. יש לשמור על סביבה יבשה ביום, לא להתיז מים על הזיקית, להקפיד על מתן פולן דבורים המחזק את המערכת החיסונית... הכוויה תשתפר עם כל נשל, עד להעלמות תוך כמה חודשים . במקרה של פצע פתוח, אם הכוויה עמוקה, יש לפנות לוטרינר.

סיבוכי הטלה:

גורם מספר אחד למוות בגיל צעיר אצל נקבות. לא לזווג לפני גיל שנה . להקפיד על תוספי סידן, חשיפה לשמש, או יו וי מלאכותי. לדאוג למצע הטלה מתאים… אם זמן ההטלה עבר בהרבה, והזיקית נחלשת, מבלה הרבה זמן עם עיניים עצומות.. יש לפנות לוטרינר.

ריבוי:

בהנחה שהזיקיות מוחזקות בתנאים טובים, הן מגיעות לבגרות מינית בגיל 9 חודשים, לפעמים מוקדם יותר. הקונצנזוס המקובל בקרב המגדלים הוא כי יש להימנע מלזווג נקבה לפי גיל שנה.

ברגע שיש לכם זוג בוגר, ניתן להראות את הנקבה לזכר פעם בכמה ימים. אם הנקבה אינה מוכנה להזדווג, היא תגיב בראוות דחייה: תהפוך לשחורה עם פסים כתומים, תפתח פה לעבר הזכר ותחשוף את שיניה תוך תנועת נדנוד אופיינית. במצב זה, אין מה להתעקש, ועדיף להחזיר את הנקבה לכלוב שלה , ולנסות שוב לאחר כמה ימים. נקבה שמוכנה להזדווג, תגיב לחיזוריה של הזכר באדישות מוחלטת, ותישאר בצבע חום - כתום אחיד, ולא תאיים על הזכר. במצב זה, ניתן להכניס אותה לכלוב של הזכר, ובמהרה הזכר יתקרב אליה תוך תנועות ראש קצביות אופייניות, ותהיה הזדווגות. רצוי להשאיר את הנקבה עם הזכר כיום יומיים לאחר ההזדווגות, עד שהנקבה תפגין צבעי הריון. בתמונה למטה: נקבה בצבעי הריון (תמונה מפייסבוק)

הריון והטלה:

את הנקבה מחזירים לכלוב שלה, ומקפידים להאכיל אותה בכמויות גדולות של אוכל מגוון, עם דגש על תוספת סידן. אני מאכיל נקבה בהריון כל יום כמה חרקים שהיא מוכנה לאכול. כעבור 3-4 שבועות, לפעמים גם 40 יום, הנקבה תהייה שמנה מאוד, ולרוב היא מפסיקה לאכול. דבר זה מבשר על הטלה בקרוב. מציבים בתוך הכלוב כלי של לפחות 15 ס"מ עומק של כבול, חול ים, או תערובת של שניהם. מצע ההטלה צריך להיות לח במידה כזו המאפשר יצירת מחילה שלא תקרוס על הנקבה. תוך כמה ימים הנקבה תתחיל לחפור בתוך הכלי. רצוי לא להפריע לה בתקופה זו. כל סטרס מיותר יכול לגרום לעצירת התהליך, נקבות שמתות בגלל ביצים תקועות הם מקרה נפוץ. לכן רצוי לא לזווג לפני גיל שנה. ניתן לראות שהקבע הטילה כאשר היא חוזרת לענף עם שאריות של חול על הפרצוף, ומראה רזה ומקומט.

חופרים בעדינות עד למציאת הביצים (15-30). בשלב זה אין צורך לדאוג לא להפוך אותן. מציבים את הביצים בקופסת פלסטיק עם ורמיקוליט לח, או פרלייט. מנקבים כמה חורים קטנים במכסה ונאזרים בסבלנות...

הדגרה:

תקופת ההדגרה נעה בין 6 ל- 9 חודשים בממוצע. יכול גם לקחת כמעט שנה. טמפרטורה גבוהה יותר (27-28) תזרז את התהליך אך אינה רצויה. צעירים שבוקעים מוקדם עשויים להיות קטנים וחלשים יותר. רוב המגדלים מדגירים את הביצים בטמפרטורת חדר 20-24 מעלות. אצלי בקיץ הטמפרטורה בבית גבוה בהרבה, אז אני מוריד את הביצים למחסן, ושם אותם על הרצפה, כדי לשמור על טמפרטורה קרירה. בחורף, רצוי לא לרדת מתחת ל-18. חובב מנוסה המליץ לי להשתמש במקרר יין. ישנה גם מדגרה של אקזוטרה, ששומרת על טמפרטורה קרירה בקיץ.

מידי פעם, רצוי לפתוח את הקופסא כדי לאפשר אוורור, ולראות שהכל בסדר. זה הזמן לסלק ביצים שמעלות עובש, כנראה לא פוריות.

מספר ימים לפני הבקיעה, ניתן להבחין בטיפות מים קטנות על קליפת הביצים. זהו סימן לבקיעה הקרובה. כעבור מספר ימים, הפרצופים הקטנים מתחילים לבצבץ. הזיקיות הקטנות נשארות בדרך כלל עוד יום בתוך הביצה עם האף בחוץ. חשוב לא לגעת בהן בשלב זה, הן סופגות את שאריות החלמון, תוך כדי שהן מתרגלות נשימה בעזרת הריאות.

טיפול בצעירים:

את הצעירים משכנים בכלוב כמו של הבוגרים, אך קטן יותר. רצוי כלוב רשת לגידול פרפרים, עם רשת צפופה יותר מכלובי רשת רגילים. הם צריכים כמה צמחים קטנים, וזרדים עדינים לטפס עליהן. הטיפול כמו לגדולים עם דגש על השקייה נדיבה, אני גם מרסס להם פעם באמצע היום בנוסף להשקיית הבוקר והערב. חשוב להשתמש בפוגר בלילה, כי הצעירים נוטים להתייבש. חשוב לא לחשוף אותם לטמפרטורה גבוהה מדי, כי הן רגישות הרבה יותר. את הצעירים משכנים בקבוצות קטנות, אך מפרידים אותם לאורך הגדילה . כך שבועיים-3 , אני עורך להם מיון מחדש, ופותח עוד כלוב, כדי שהגדולים לא ידכאו את הקטנים יותר. הצעירים בוקעים קטנים מאד (0.6 גרם) אך גדלים במהירות. חובה להגיש להם פעמיים ביום לפחות כמות נדיבה של דרוזופילות (זבובי פירות) וצרצרים קטנים מאד. כעבור 3 חודשים, הם כבר די גדולים, אוכלים צרצרים בינוניים מתוך כלי,והם מוכנים למעבר לבית חדש. לפעמים כבר בגיל חודשיים הם מגיעים לגודל של 5 ס"מ ללא זנב וגם זה גודל יפה למעבר.

הערה חשובה בנוגע לריבוי וגידול הצעירים:

לא כל כך בעיה לגרום לזיקית להטיל, וגם לא ממש בעיה להדגיר את הביצים. האתגר האמיתי מתחיל בגידול הצעירים. באירופה אף מגדל שמכבד את עצמו לא ימכור מתחת לגיל 3 חודשים. זהו גיל בו ההבחנה בין הזכר לנקבה וודאי. והזיקית חזקה, ומגיל 3 חודשים היא גדלה מהר מאוד והופכת להיות צבעונית. בטרם תחליטו האם אתם רוצים להרבות זיקיות, כדאי לחשוב האם אתם ערוכים לטפח את הצאצאים בחודשים הראשונים? זהו תהליך הגוזל זמן רב. ולדעתי, מכירת זיקיות מתחת לגיל זה יגרום להרבה מהן למות, להרבה לקוחות מתוסכלים, ותפגע לאורך זמן בתדמית הזיקית כחיה איכותית וחזקה. ובתדמית המגדלים... יש לקחת גם בחשבון שכל הטלה לוקחת משאבים מהנקבה ומקצרת משמעותית את אורך חייה.

בכל מקרה של ריבוי יש לשמור היטב על הצאצאים לבל יגיעו לטבע. אמנם הזיקית לא בנויה לחורף הישראלי, ולא סביר שתשרוד. אך זוהי אחריות של כל מגדל לשמור על בעלי חיים שלו אצלו. והופעה של מינים פולשים רעה לטבע שלנו, ורעה מאוד לציבור המגדלים.

ההיבט החינוכי:

לכל מי שמעביר פעילויות עם בעלי חיים, טיפול בעזרת בעלי חיים, ימי הולדת, הדרכות שונות. דרך הזיקית ניתן להעביר לילדים מסר חינוכי חשוב.

פתרון קונפליקטים ללא אלימות. כאשר פורצת מריבה בין שתי זיקיות בטבע, על שטח, עץ, שיח שהוא בבעלות של זיקית.. ומישהו פולש אליו, הזיקיות אינן ממהרות להשתמש באלימות. לרוב הן תשתמשנה בתקשורת בצבעים כדי לקבוע מי ישאר בעל הבית, ומי יוותר. המוותר יביע את כניעתו על ידי צבע הכנעה, בעוד ה-"מנצח" ימשיך לעטות את צבעיו המרשימים. לרוב הן תפרדנה ללא קרב, וללא פציעות. ניתן ללמד את הילדים שבעת מריבה על משחק, או מקום ישיבה, ניתן לפתור כל בעיה בדיבור, כמו שהזיקית מדברת בצבע, לנו יש פה.

מניעת הטרדה:

"כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת, למה את מתכוונת, כשאת אומרת לא?" השיר מוכר לכם? שיר בעייתי, לא כן?

כשנקבת הזיקית אינה מעוניינת בחיזורי הזכר, היא מודיעה על כך באופן חד משמעי, שאינו משתמע לשתי פנים. אין הטרדה מינית אצל זיקיות.

כמובן שניתן לדבר על ההסוואה, התאמת מבנה לתפקוד… ועוד רבות.

לשאלות נוספות: דניאל, 0545907107, ניתן גם לשאול את דניאל שאלות בקבוצת הפייסבוק לשאלות בנושא גידול, אפשר גם לתייג את @Daniel Cahen בקבוצה והוא יחזור אליכם בשמחה!

להצטרפות לקבוצת מגדלי הזוחלים בפייסבוק לחצו כאן!

תודות:

1. לבורא עולם… על יצירת מופת של הבריאה בכלל, ושל הזיקית בפרט... ועל כך מתוך יותר מ-200 מיני זיקיות, דווקא אחת היפות ביותר היא גם הקלה ביותר לגידול בשבי… "שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם" (מתוך ברכת האילנות, סידור תפילה)
2. לאשתי היקרה, רחל, ולששת ילדי, שכבר 31 שנה סובלים מכל תופעת הלוואי שגידול לטאות בבית מביא עמו: בריחות של צרצרים, ג'וקים, זבובים... והרשימה עוד ארוכה.
3. לד"ר Petr Necas. סמכות בינלאומית בתחום הזיקיות. עם יותר מ-35 שנות חקר וגידול. הנגישות של האדם, הרצון שלו לתרום מהידע שלו לכל מגדל, באמצעות קבוצות פייסבוק ובלוג אישי ראויים לשבח .חלק ניכר מהנחיות הגידול במאמר זה מבוססים על ההנחיות שלו. פיטר ניקס הסכים לכתוב מכתב המלצה להתיר לגידול את הזיקית בארץ, שהוא שולל סיכוני פלישה וחשש לאיסוף בלתי חוקי מהטבע. אני אסיר תודה לו, ועוזר לו ביומיום בניהול קבוצה לדוברי צרפתית.
4. לאנשי רט"ג: לאורי לניאל , ולד"ר נועם לידר, אשר הוכיחו לנו , קהל החובבים, שיחד עם גישתם המחמירה מאד, מוכנים להתגמש עם ציבור המגדלים, במידה ונביא טיעונים מקצועיים ומבוססים שאין סכנה לטבע ולאדם.
5. לכל חבריי ועמיתי באיגוד מגדלי חיות אקזוטיות בישראל. הפגישות המרובות, כתיבה המשותפת של חוות הדעת, האכפתיות והמקצועיות לקידום התחום תוך קביעת סטנדרטים גבוהים של טיפול, נתנו לי רוח גבית להירתם למשימה. כולי תקווה שנזכה לקדם את התחום בצורה מקצועית לרווחת בעלי החיים ולשביעות רצון של המגדלים.