בסיליסק ירוק

שם עברי: בסיליסק ירוק
שם לועזי: Plumed basilisk, green basilisk, double crested basilisk, Jesus Christ lizard
שם מדעי: Basiliscus plumifrons

לטאה גדולה ומרשימה המזכירה במראה את הזוחלים הגדולים מתקופת היורה. צבעה ירוק בהיר ויש לה ציציות לאורך הגב, ואצל הזכרים גם על הראש.
כיום ידוע על ארבעה מינים שונים במשפחה המפוזרים ממקסיקו הטרופית, דרומה דרך מרכז אמריקה ועד לחלקה הצפוני של דרום אמריקה:

1. Basiliscus vittatus – בסיליסק חום - נפוץ בדרום מקסיקו, חלקים ממרכז אמריקה וקולומביה.

2. Basiliscus basiliscus – בסיליסק מצוי – נפוץ במרכז אמריקה וקולומביה.

3. Basiliscus galeritus – בסיליסק מערבי או בסיליסק אדום ראש – נפוץ במערב קולומביה ואקוודור וצפונה לכיוון מרכז אמריקה.

4. Basiliscus plumifrons - הבסיליסק הירוק - מגיע מיערות הגשם של פנמה, קוסטה-ריקה וניקרגואה.

שלושה מבין הארבעה (חוץ מהבסיליסק אדום הראש) נפוצים אצל מגדלים ברחבי העולם. הזכרים של מינים אלה גדלים לאורך של 90 ס"מ שרובו מהווה הזנב. בהגיעם לבגרות, הם מגדלים ציציות על ראשם ולאורך גבם המשווה להם מראה אקזוטי וייחודי. הזכרים נוטים להיות טריטוריאליים מאוד ולכן לא מומלץ לשכנם יחד.במידה וישוכנו יחד שצפויים ריבים שיקבעו מיהו הזכר הדומיננטי, ואילו הזכר החלש ידוכא ולא ישרוד. הזכרים נוטים לנענע את ראשם מלה ומטה בכדי לאיים על זכרים אחרים או בכדי למשוך נקבות בתהליך החיזור. הנקבות נוטות להיות קטנות יותר ואין להן את הציציות שמאפיינות את הזכרים.
זוהי לטאה אילנית הגדלה תמיד בקרבת מקורות מים. מכיוון שניתן להפחידה בקלות, היא נוהגת לקפוץ מהענף עליו היא נמצאת לעבר הבריכה שתחתיה. לבסיליסק קשקשים ייחודיים על כפות רגליו האחוריות המאפשרים לו לרוץ על פני המים לאורך מרחקים קצרים על רגליו האחוריות ולאחר מכן הוא ממשיך במנוסתו בשחייה. תכונה זו הקנתה לו את השם "לטאת ישו". הבסיליסק יכול לשהות מתחת למים עד 30 דקות, והוא יכול לשחות במהירות של 10 קמ"ש.
בשבי מדובר בלטאה תזזיתית שאינה אידיאלית עבור מגדל המעוניין להחזיק או לשחק איתה. מומלצת למגדל מנוסה בלבד.
תוחלת החיים של הבסיליסק בשבי יכולה להגיע ל- 15 שנה.

וידאו הכרות עם הבסליסק הירוק - 4 עובדות על הבסיליסק

מגורים ותחזוקה:
במידה ומספקים את צרכיהם, הבסיליסקים בד"כ משגשגים בשבי. ניתן לשכנם בטרריום זכוכית עם מכסה ננעל. גודל הטרריום תלוי במספר הפרטים שרוצים לגדל. קבוצת גידול אידיאלית תהיה מורכבת משלוש נקבות וזכר אחד, להם יש לספק טרריום בנפח 270 ליטר.
מאחר ומדובר בלטאה אילנית, יש לספק להם ענפים גדולים וחזקים לטיפוס כדי לחקות ככל האפשר את סביבת המחייה הטבעית שלהם. ניתן להוסיף צמחים בעציצים בכדי לקשט את הטרריום ובנוסף להקנות ללטאות תחושת ביטחון.
מאחר ומדובר בלטאה המגיעה מאזור טרופי יש לספק לה טמפרטורה שבין 27-32 מעלות צלסיוס ביום ו- 20 מעלות בלילה. נדרשת גם לחות מינימאלית בין 75-70%. יש לרסס את המיכל המים מספר פעמים ביום כדי לשמור על הלחות
כמו ברוב הזוחלים בשבי, יש לספק נורת תאורה בספקטרום מלא כדי לעודד יצירת ויטמין 3D, וכן יש לספק קלציום. מומלץ לאפשר גישה לאור שמש טבעי. מאחר וזכוכית הטרריום מסננת את קרינת ה-UV, מומלץ להעביר את הלטאות לכלי מרושת בזמן החשיפה לשמש.
כמו כל הזוחלים בעלי הדם הקר, הבסיליסק מווסת את חום גופו ע"י מעבר מאזורים חמים לאזורים קרים יותר, ולכן יש ליצור אזורים אלו בטרריום. בנוסף יש לספק לו מנורת חימום לצורך שיזוף.

וידאו הקמה של ויוריום לבסיליסק ירוק

1) שמירה על לחות גבוהה
2) גובה הטמפרטורה ומשך החשיפה לאור
3) בריאות הלטאה
4) הדגרה נכונה של הביצים

מומלץ ליצור תקופה חמה ולאחריה תקופה קרירה ויבשה יותר. הטמפרטורה האופטימאלית היא 30 מעלות. יחס יום לילה צריך להיות 12 שעות אור ו-12 שעות חושך. בכדי לזרז רבייה כדאי גם להוריד מעט את רמת הלחות.
יש לוודא שהפרטים בריאים וחזקים, עם מאגר שומן בזנב. אין להרבות מינים שנראים רזים או שציציותיהם רפויות. יש לאפשר להם להתחזק ולהשמין לפני שהם נכנסים לעומס שקיים בתקופת הרבייה.
לאחר שנבחרו הפרטים הבריאים וסופקו התנאים המוזכרים למעלה, ניתן להפגיש בין הזכר לנקבות. מומלץ להפריד ביניהם בתקופה שלפני הרבייה כדי ליצור עניין בין הפרטים. הזכרים מביעים את התעניינותם ע"י נדנוד של הראש מעלה ומטה והתקדמות איטית לכיוון זנב הנקבה. במידה והנקבה מעוניינת היא מורידה את ראשה ומרימה את הזנב. במהלך ההזדווגות הזכר מחזיק את הנקבה בצוואר בעזרת פיו. משך ההזדווגות הוא בממוצע 10 דקות, אך יכול להימשך גם 20 דקות.
מספר רב של זיווגים מגביר את הסיכויים לביצים פוריות. נקבות מעוברות מתחילות להשמין לאחר שבוע – שבועיים, ולאחר השבוע השלישי הן מתחילות לחפש מקום מתאים להטיל בו את הביצים. בתקופה זו יש להוסיף לטרריום תערובת לחה של אדמה, חול וטחב שתשמש כמצע להטלה. הנקבות משתמשות בחיישני חום הממוקמים על חוטמן כדי למצוא מקום הטלה בעל טמפרטורה ורמת לחות מתאימים.
בכל הטלה יש 15-17 ביצים, ויכולות להיות כארבע או חמש הטלות בשנה, תלוי בגודל ובבריאות הנקבה.
את הביצים יש להרחיק מהטרריום ולסמן בעיפרון את חלקם העליון בכדי לשמר את הכיוון שלהן. יש להעביר את הביצים למדגרה מאווררת, ולהניחם בתערובת של ורמיקולייט ומים ביחס 1:1 (עפ"י המשקל). יש להשקיע כ- 2/3 מגובה הביצה בתערובת כך שהחלק העליון נראה מלמעלה. ניתן להוסיף מעל טחב (ספגנום) לח בכדי לשמור על הלחות. טמפרטורת ההדגרה צריכה להישמר סביב 29 מעלות, תוך הקפדה על רמת לחות גבוהה, בעיקר בחודש הראשון.
הבקיעה מתרחשת לאחר 8-10 שבועות במשך יום או יומיים. הצאצאים בוקעים מהביצה בעזרת שן הבקיעה שלהם שנושרת לאחר מכן. יש להשאיר את הצאצאים במדגרה עד שהם סופגים את כל שק החלמון. לאחר מכן ניתן להעבירם לכלי אחר, עם תנאים דומים לאלו של הבוגרים ולהאכילם בצרצרים בני שבוע ובתולעי שעווה.
הם מגיעים לבגרות מינית תוך 18-24 שבועות, אולם כבר לאחר חמישה שבועות ניתן להבחין במריבות בין הזכרים, ולכן מומלץ להפרידם כבר בשלב זה. הצאצאים זקוקים לכמות גדולה של קלציום וחרקים מועשרים בוויטמינים. חובה לספק גם מים צלולים על בסיס יומי.

בקיעה של בסיליסק ירוק

Basiliscus vittatus – בסיליסק חום

Basiliscus galeritus – בסיליסק מערבי או בסיליסק אדום ראש

וידאו שמציג עוד מינים ממשפחת Basiliscus

ולסיום וידאו של בסיליסק רץ על המים, מה שהביא לכינוי לטאת ישו הנוצרי

המידע מבוסס על המידע שבאתר http://www.anapsid.org