שממית מצויצת, קרסטד
מידע כללי
השממית המצוייצת הינה אנדמית לארכיפלג ניו קלדוניה שנמצא צפון מזרחית ליבשת אוסטרליה, קלות הטיפול והאופי הנוח הפכו את השממית למצוייצת לאחת הלטאות הנפוצות בתחביב.
השממית המצוייצת מקבלת את שמה מהכתר (או ״ציץ״ ) של קוצים מסביב לראש דרך הגב והזנב שמה הלועזי הוא: Crested Gecko
וידאו הכרות וכמה עובדות מעניינות אודות השממית המצוייצת
תנאי גידול
מדובר בבעל חיים אבוראלי ולכן יש חשיבות לגובה הכלוב.
בייביז מומלץ לגדל במיכל קטן יחיסית על מנת להקל את מציאת האוכל קופסאת פלסטיק של שני ליטר הינה אידאלית לשבועות הראשונים לאחר מיכן ניתן להעביר לטרריום גדול יותר.
פרט בוגר יחיד יכול להסתפק בטרריום של 30*30*45 ש-45 הוא גובה.
טרריום קוביה של 45 הינו מינימאלי לזוג פרטים בוגרים כול הוספה של פרט יש צורך להגדיל את הטרריום. ניתן לגדל קבוצה של עד 4 נקבות עם זכר אחד באותו טרריום יש לשים לב כי מצב שבו חי יותר מזכר אחד עם נקבות יכול לגרור אלימות בין הזכרים.
מנסיוני אין בעיה לגדל מספר זכרים בוגרים שגדלו יחד באותו הטרריום כול עוד אין איתם נקבות!
טרריום או ויוריום עבור הקרסטד?
לשאלת הגידול בטרריום או ויוריום(טרריום עם צמחייה חיה) יש יתרונות וחסרונות לשני הצדדים ובסוף כול מגדל צריך למצוא את הדרך הנוחה לו ביותר לו לגדל את השממיות שלו. ויוריום יתרון גדול מבחינת תצוגה וחלק מהמגדלים יטענו שהשממיות מתנהגות בצורה טבעית יותר עם צמחייה חיה וכמו כן הצמחייה עוזרת לשמירה על דרישות הלחות הגבוהות יחסית של מין זה מצד שני עלויות הבנייה וראשוניות כמו גם התחזוקה השוטפת של הצמחייה מצריכות השקעה גדולה יחסית יש גם לשם לב בעונת ההטלה כי בויוריום יש לשממיות מקומות רבים להחביא את הביצים והדגרה בתוך הטרריום אינה מומלצת. לטרריום או קופסאת פלסטיק יש עלות נמוכה בהרבה אבל קשה יוצר להקפיד על לחות גבוהה.
יש לדאוג למקומות לטיפוס ומסתור גזעי וענפי שעם ובמבוק יהיו אידיאלים.
וידאו הקמה והתקנה של ויוריום לשממית מצוייצת
טמפרטורה ולחות
שממיות מצויצות מגיעות מאזור טרופי ולכן יש להקפיד על 80-60 אחוז לחות בטרריום בכול זמן. שמירה על אחוזי הלחות חשובה להליך התנשלות תקין. לפעמים אם אחוזי הלחות לא מספקים הנשל לא ירד טוב
מהרגלים והשממית תהייה ״לא דביקה״ במצב כז יש לשים את השממית בקופסא עם מעט מים פושרים לרבע שעה ואז לקלף בעדינות את הנשל התקוע ברגליים. יש להשתמש במצע ששומר לחות כמו קוקוס או טחב טמפרטורה אידיאלית הינה בין 26-22 מעלות צלזיוס. יש לשים לב כי שממיות אלה רגישות לחום ולכן חשוב להקפיד כי הטמפרטורה לא תעלה מעל 30 מעלות! בחורף יש לשים לב כי הטמפרטורה לא יורדת מתחת ל- 18 מעלות, במצב כזה השממיות יורידו את פעילותן ולרוב יאכלו ויגדלו פחות.
האכלה
בטבע השממיות ניזונות משילוב של פירות וחרקים. כיום יש מספר חברות מייצרות אבקה שערבוב עם מים יוצר דייסה שכוללת כול מה שהשממית צריכה.
ניתן לגדל את השממיות על הדייסה בלבד אבל מנסיוני, גדילה מהירה יותר עם משלבים בתזונה חרקים חיים. שממיות אלו נחשבות בררניות באוכל ומומלץ לנסות מספר סוגים של דייסות עד שמוצאים את מה שהשממית מעדיפה לאכול. חרקים יש לתת תיקנים וצרצרים.
מומלץ להימנע מזחלי קמח עקב אחוז שומן גבוה לפעמים השממיות יסרבו לאכול חרקים מפינצטה ולכן עדיף לשים עוד בקערה קטנה ולתת לשממית לתפוס לבד.
גודל החרקים צריך להיות קטן מהמרחק בין חוטם השממית לעינה. חשוב לאבק את הצרצרים בקלציום לפני ההאכלה, וכן מדי פעם בוויטמין D3. את החרקים כדאי להאכיל במזון עשיר לפני ההאכלה בכדי להעלות את ערכם התזונתי.
ניתן להאכיל את השממית גם במחית פירות לתינוקות (גרבר) או להשתמש במה שרוב המגדלים בתקופה המודרנית מאכילים היום וזה אבקה להכנת דייסה, האבקה הנפוצה ביותר בשימוש בישראל ובעולם היא אבקת פנג'אה (pangea) או אבקת רפאשי (repashy)
תפריט שבועי לשממיות
צעירים:
- ראשון דייסה
- שני חרקים ומה שנשאר מהדייסה
- שלישי חרקים
- רביעי דייסה
- חמישי חרקים ומה שנשאר מהדייסה
- שישי דייסה
- שבת שאריות של הדייסה
בוגרים: מעל גיל שנה וחצי
- ראשון דייסה
- שני חרקים ומה שנשאר מהדייסה
- שלישי כלום
- רביעי דייסה
- חמישי חרקים ומה שנשאר מהדייסה
- שישי דייסה
- שבת מה שנשאר מהדייסה
וידאו המציג האכלה של שממית מצויצת
השממיות אוגרות קלציום בחלקו העליון של חלל הפה בתוך שקים. ניתן לבדוק את מאגרי הקלציום האלו מדי פעם בכדי לעקוב אחר הכמות האגורה בהם. המעקב חשוב במיוחד בנקבות מתרבות.
וידאו שמסביר ומראה איך לבדוק את שקי הקלציום
שתיה ונוזלים
ישנה סוגייה שעולה מידי פעם בעניין מי השתייה, ישנה סברה שאומרת שמי השתיה בארץ מספיק טובים ואיכותיים גם עבור חיות אקזוטיות, יש מגדלים שמגדלים שנים ובעלי ניסיון רב שנותנים ומשתמשים במי שתיה רגילים ויש מגדלים שלא לוקחים סיכונים וממחקר וניסיון יעדיפו בכל מצב לתת עדיפות למים מסוננים אז ההסבר המלא לעניין הוא כזה:
מי ברז מכילים אבנית, כלור ועוד משקעים מהצנרת.. תחשבו על זה כך, זוחלים בטבע שותים מים טבעיים שהם מקבלים ממי גשם או הטל או ממקורות מים טבעיים באדמה.
ישנן כמה דרכים לדאוג למים בריאים:
- מערכת סינון - בניגוד למערכת אוסמוזה במערכת סינון הכל עובד על לחץ והמעבר עצמו של המים דרך הסננים ואין את הממברנה עצמה, ישנן 3 שלבים למערכת סינון הנפוצה:
- שלב ראשון: שמכיל סוגים שונים של ספוג ופרלון שמסנן חול וגרגירים שבמים השלב
- השני והשלישי: מכילים פחם פעיל שמסננים את המתכות הכבדות ואת הכלור וכו.
- מערכת אוסמוזה - (מתחום האקווריומים) שבה צריך להוסיף מלחים כדי לאזן את ערכי המים, לא הכי מומלצת ויתכן שיקרה מאוד
- תמי 4 - כן, תמי 4 וכל מכשיר שכזה יש בו מערכת סינון בעלת 3 השלבים שציינתי מקודם ובנוסף UV שהורג בקטריות.
- מים מינרלים - לא מומלץ בתור משהו תמידי, הויטמינים שם הם לא בכמויות טבעיות ולשם כך זה יכול להיות אך ורק פיתרון זמני
- אנטי כלור - ניתן לקנות בחנויות דגים ונקרא אנטי כלור או water conditioner. הוא מסנן את כל סוגי המתכות על ידי סינון כימי, הוא מגיע במצב נוזל או כדורים ושמים במים לפי ליטרים.
אופי והחזקה על הידיים
בייביז שרק בוקעים לפעמים יהיו מעט מפוחדים וינסו לאיים על המגדל ומנסה להוציא אותם. שממיות צעירות יקפצו מהיד בכול הזדמנות שתתנו להם! חשוב מאוד אם מוציאים אותם לא לתת להם ליפול מגובה! זה יכול לגרום לנזקים ואפילו למוות של השממית!
עם הגיל הן לרוב ירגעו ויפסיקו לקפוץ מדובר במין מאוד רגוע ומצויין על הידיים. יש לשים לב כי לפעמים גם בוגרים יקפצו ונפילה מגובה של בנאדם יכולה לעשות נזק גם לשממית בוגרת. חשוב לדעת שלהבדיל משאר השממיות שממית המצוייצת לא מצמיחה מחדש זנב שנפל, יש לשים לב שלא לתפוס את השממית מהזנב, רק ממרכז הגוף.
לפעמים השממיות יפילו את הזנב בלי קשר אל המגדל כמו ריב בין זכר בזמן זיווג או אפילו בגלל רעש חזק.
ריבוי
ניתן להרבות שממיות מצוייצות מגיל של שנה וחצי ומשקל של 35 גרם לנקבות ו25 לזכרים אבל מומלץ לחכות עם נקבות לגודל של 45-40 גרם לפחות יש לשים לב כי אין הבדלי גודל משמעותיים בין הזכר לנקבה.
אבחנה בין הזייוגים פשוטה מאוד ויכולה להעשות ממשקל של 8 גרם בערך בגודל זה יהיה ניצן להבחין בנקבוביות בפורות (קשקשים בחלקן הפנימי של הרגליים) זיהוי ודאי אפשרי מגודל של 15 גרם. בשלב זה הזכרים יציגו בליטה בבסיס הזנב. אם מגדלים בקבוצה יש להפריד את הזכרים מהנקבות בשלב זה עד גודל מתאים לריבוי על מנת למנוע מצב של שממית צעירה וקטנה מידי ונכנסת להריון. מצב זה יכול להביא למותה של השממית.
את עונת הרבייה יש להתחיל מהורדה של שעות האור. בתחילת נובמבר נוריד את שעות האור ל10 שעות. באמצע ינואר נעלה את שעות האור ל-14-13.
השממיות יתחילו להזדווג לאחר מספר ימים ותוך חודשיים הנקבות יתחילו להטיל. יש לספק לשממיות תא הטלה עם כבול לח להטיל בו את הביצים נקבה תטיל זוג ביצים כול 5-3 שבועות. את הביצים יש להעביר לקופסה עם ורמקוליט לח ולהדגיר בטמפרטורה של 26-22 מעלות. הטמפרטורה האידיאלית היא 23 מעלות.
הביצים יבקעו לאחר 90-60 יום תלוי בטמפרטורת ההדגרה.
טיפול בקרסטדים צעירים
קרסטדים צעירים הם מאוד רגישים הגידול לא קשה כול עוד מקפידים על כמה כללים פשוטים:
- הם לא אוהבים שמרימים אותם. בכלל. הם מאוד קופצניים ונפילה מגובה של בנאדם יכולה להרוג
אותם לכן עד גיל שלושה חודשים עדיף כמה שפחות להוציא מהכלוב וגם אם מוציאים אז מעל למיטה
שלא יפול. - כן. הם אוכלים. נשבע לך. זה רק נראה שלא בגלל שהם כול כך קטנים נסה להכין כמות קטנה יותר של
דייסה. - הם אוהבים לחות. הם לא אוהבים שהופכים להם את הכלוב לברכה. ריסוס פעם ביום בשעות הערב
מספיק להם. המצע האידיאלי הוא חטב הוא שומר טוב על לחות ולא מאפשר בליעה. - זה לא כלב הם לא צריכים שטח קופסאת פלסטיק של 2 ליטר היא אידיאלית לגידול בשבועות
הראשונים. זה מונע סטרס ומקל על מציאה של האוכל. - מחסה מאוד חשוב להורדת הסטרס. גליל חלול קטן של שעם בשילוב של עלים מפלסטיק זה אידיאלי
וידאו חיזור והזדווגות של שממיות מצוייצות
וידאו בקיעה של שממיות מצוייצות צעירות
וידאו שמציג את ההבדלים בין זכר ונקה עם הסבר מעולה.
גוונים ומופעים
ניתן למצוא שממיות מצויצות במגוון צבעים, כגון גוונים של חום, חום-צהבהב, אדום, כתום, צהוב, אפור, שחור, צבע קרם ועוד.
הצאצאים בוקעים בגוונים עזים של אדום, צהוב או כתום. זה לא אומר הרבה מאחר והצבעים האלו דוהים במהרה. בערך בגיל 3-4 חודשים הם מתחילים לקבל את הגוון האמיתי שילווה אותם כבוגרים. הצבע הסופי הוא הצבע בגיל 6 חודשים.
גוון גופן של השממיות המצויצות משתנה גם בין היום ללילה. הגוון מושפע גם מרמת הפעילות של השממית, מצפיפות האוכלוסייה או ממצבה הבריאותי.
ישנם מספר מופעים מוכרים, הנקבעים עפ"י גוון, תבנית או מבנה הגוף.
Flame להבה
מופע הלהבה מתאפיין ע"י תבנית פסים לאורך החלק העליון
של הגב בלבד מהראש ועד לקצה הזנב. במופע להבה אמיתי
לא תהיה שום תבנית על צלעות השממית.
Harlequin ליצן
מופע הליצן הוא סוג של מופע להבה. ההבדל הוא שהתבנית
פרושה על כל גופה של השממית ולא רק על גבה.
דלמטי Dalmatian
המופע הדלמטי ניתן לזיהוי בקלות עפ"י הנקודות השחורות. מופע
זה יכול להשתלב גם עם מופעים אחרים, כמו למשל מופע הליצן או
מופע להבה.
נמרי Tiger
המופע הנמרי מאופיין ע"י תבנית בצורת פסים החוצה את פלג
הגוף העליון של השממית מצד לצד.
מפוספס Pinestripe
המופע המפוספס הוא מעין עיצוב שונה של מופע להבה או מופע
ליצן, שבו שני הפסים העוברים לאורך גבה של השממית מהראש
ועד לזנב, הם בצבע לבן או קרמי.
קרם-שלגון Creamsicles
המופע זה הוא בעצם מופע בצבע קרם, אך בגוון המזכיר שלגון מסוים ולכן הוא נקרא קרם שלגון. יש וויכוח בקרב מגדלים ברחבי העולם האם השם תואם את המופע מאחר והשממית משנה את גווני גופה במהלך היום כך שלא תמיד היא באותו גוון כמו השלגון.
המופע מתאפיין במופע להבה קרמי לאורך פלג גופה העליון של השממית.
לגבי צידי גופה, הם יכולים להיות בגוונים של כתום, אדמדם וצהבהב.
המופע שנחשב ליוקרתי ביותר הוא שילוב של אדום-כתום עם קרם
בלונדיני Blondes
מופע בלונדיני אמיתי חייב לעמוד בשני קריטריונים:
1.איזור הגב חייב להיות בגוון קרמי במופע להבה, עם גוון כמה שיותר בהיר.
2.צידי גוף כהים, עם גוון כמה שיותר כהה, עד שחור ממש.
וידאו המופעים
מחלות והפרעות
Dysecdysis – התנשלות לא תקינה
מוגדרת כקושי להתנשל או התנשלות חלקית. זהו מצב שבו לא כל הנשל יורד, ואז העור הישן מתחיל להתייבש ולהרוג את התאים שתחתיו. הבעיה מסוכנת בעיקר באיזורים תרים כמו הזנב והגפיים, שכן כאשר הנשל מתייבש הוא מתכווץ וגורם לעצירת אספקת הדם לאותו איזור, דבר שיכול לגרום לקטיעה.
ניתן למנוע ע"י מתן כלי מים שירכך את העור המת, תזונה נכונה, שמירה על טמפרטורה ולחות מתאימים, וכן הוספה של פריטים גסים שהשממית תוכל להתחכך בהם בכדי להוריד את שאריות הנשל.
Dystocia – לקות לידה
מוגדרת כקושי בהטלת ביצים. יכולה להיגרם מכך שלא סופק מצע הטלה מתאים לשממית, מתזונה לקויה, טמפרטורה נמוכה והתייבשות. ניתן למנוע בקלות ע"י קיום כל דרישות הגידול של השממית, ומעקב אחר מצבה הבריאותי.
Metabolic Bone Disease (MBD) – רככת
רככת מתרחשת בגלל חוסר בסידן או בוויטמין D3. הפרטים הפגיעים ביותר הם צאצאים ונקבות מעוברות. חלק מהתסמינים הראשונים שניתן להבחין בהם הם עוויתות ואיבוד שליטה על תפקוד השרירים, קשיים בתנועה ואיבוד תיאבון. ניתן למניעה ע"י אספקה שוטפת של קלציום וויטמינים והאכלה במזון עשיר.
Pneumonia – דלקת ריאות
בעיית נשימה הנגרמת כתוצאה מגידול בתנאים לא מתאימים : מצע רטוב וטחוב, חוסר אוורור במיכל הגידול ואי שמירה על ניקיונו. ע"י הקפדה על תנאי הגידול ניתן למנוע את המחלה.
Thermal Burns – כוויות
כאשר משתמשים במנורת חימום יש לוודא שלא יתאפשר מגע ישיר בין הנורה לשממית, כדי למנוע מצב שבו השממית תיכווה מהנורה.
Anorexia – אנורקסיה
הפרעת אכילה שיכולה להיגרם מהאכלה לא נכונה : אספקת חרקים גדולים מדי או רבים מדי, טמפרטורה לא מתאימה, אי הקפדה על ניקיון וסטרס הנגרם ע"י פרטים אחרים החיים עם אותה שממית או מהתעסקות מוגזמת מצד המגדל.
Floppy Tail Syndrome – תסמונת הזנב הרפוי
מצב שבו הזנב רפוי ונוטה לכיוון אחד. עלול להיגרם מחולשה של אגן הירכיים של השממית. יש מגדלים הטוענים שהדבר נובע מסטרס שנגרם בגלל חוסר באביזרי טיפוס במיכל, האכלה לקויה וחולשה תורשתית באגן הירכיים. בעוד שהתסמונת עלולה לגרום לאיבוד הזנב, היא אינה פוגעת ביכולת להתרבות.
Autotomy – קטיעה עצמית (של הזנב)
קטיעת הזנב היא תוצאה של סטרס שיכול לנבוע מהחזקה גסה של השממית, חשיפה ממושכת לטמפרטורות גבוהות ואינטראקציה אגרסיבית בין פרטים שונים. תופעה זו שכיחה בטבע, אולם בשבי ניתן למנוע אותה ע"י מעקב אחר הפרטים השונים. שימו לב שזנב שנקטע לא יצמח מחדש.
Nematodes and Flagellate Protozoans – טפילים
שממיות שנלכדו בטבע ואפילו כאלו שנולדו בשבי עלולות לשאת טפילים. ניתן לזהות הימצאות טפילים ע"י בחינה של הפרשות השממית. במידה והן מימיות יש להפנות לבדיקת ווטרינר המתמחה בזוחלים.
מעקב וקיום אחר דרישות הגידול של השממית, ושטיפת הידיים במים וסבון לפני ואחרי מגע עם השממית יכולים למנוע את רוב המחלות וההפרעות הקיימות. פרטים חדשים יש לגדל בהסגר למשך 60-90 יום לפני שמצרפים אותם לקבוצה קיימת.
וידאו מידע ותמונות אודות מחלות נפוצות והטיפול בהם
הדף נכתב על-ידי דביר בן גד, ניתן לשאול את דביר שאלות בקבוצה של סנייקס בפייסבוק!
