דברים משעשעים שהלטאות שלכם עושות

למה רק לתוכים מגיע? :wink:. אני חושבת שגם ללטאות שלנו מגיע שרשור כזה...
אז ספרו על דברים נחמדים/ משעשעים/ חמודים/ סתם מוזרים שהלטאות שלכם עושות!

לי יש לאופרדית טנג'רין בייבי בשם "פיגי", שהיא יצור משעשע ביותר, בייחוד בהתחשב בגילה הרך (שימו לב שכל הסיפורים על פיגי כוללים בתוכם אוכל- ישנה סיבה טובה שהיא זכתה לשם המחמיא "פיגי"... נראה שחייה סובבים פחות או יותר סביב אוכל, היא גרגרנית ברמות וציידת נועזת! לפעמים נראה לי שהיא חושבת שהיא חרדון מזוקן 🙄).

פיגי פיתחה לה משחק חביב:
יש לה בטרריום גליל נייר טואלט שמשמש כמחבוא. היא אוהבת לעמוד עליו, להתגלגל איתו קדימה, לחטוף בפה זחל קמח ולהתגלגל חזרה ולאכול אותו בנחת בעודה עומדת על הגליל. וכך הדבר חוזר על עצמו- מתגלגלת קדימה ואחורה שוב ושוב, כשבכל פעם היא חוזרת אחורה עם הגליל עם זחל עסיסי בפה. לפעמים היא מפספסת ולא מספיקה לתפוס זחל בזמן הקצר שלוקח לגליל להתגלגל בחזרה אחורה, אז היא חוזרת על העניין עם "אמביציה זועמת", כשהיא נחושה יותר ועצבנית יותר 😄.
גם לאחר ש"שעת ההאכלה" הסתיימה פיגי אוהבת לרבוץ על הגליל שלה- לפעמים אני תופסת אותה מתגלגלת לה קדימה ואחורה בכיף גם בלי לתפוס זחלים... מעניין אם הייתה לה בטרריום קרוסלה, אם היא הייתה נהנית גם להסתובב :wink:. אין לי ספק שבהקדם האפשרי אני אתלה לפיגי בטרריום ערסל לזוחלים.

פיגי כל כך אוהבת אוכל, שהיא למדה מאוד מהר שאני= אוכל (לא שאני האוכל, אלא שאני המלצרית). בכל פעם שאני מתקרבת לטרריום (מה שקורה כמה וכמה פעמים ביום... אני אוהבת לעשות ביקורות!) פיגי חדלה ממעשיה (שבד"כ כוללים עניינים שברומו של עולם כמו רביצה על הגליל המוזכר מעלה, או רביצה בתא הלחות היות ובעקבות האכילה הנלהבת שלה היא משילה לעיתים קרובות...) ורצה אליי. היא נעמדת מולי ומסתכלת עליי במבט חודר, מנסה להבין האם אני נושאת עמי אוכל. היא יכולה להמשיך עם "קרב המבטים" הזה רגעים ארוכים.

פעם ביום אני מחליפה לפיגי ושותפתה לטרריום מים. כלי המים וכלי האוכל שלהן זהים (ומפוארים! פקקים ירוקים זוהרים וגדולים של בקבוק אייס טי משפחתי), ולכן כשפיגי רואה את הכלי הירוק מגיע- היא באופן אוטומטי חושבת שמדובר באוכל המיוחל. וכך, ברגע שכלי המים נוחת לו על קרקעית הטרריום פיגי ישר מתקיפה את מה שיש בפנים- ונראית די מבולבלת לגלות שבמקום זחל היא התקיפה מים. אכן תמונות קשות.

חח איזה חיה מדהימה פיגי

חחחח גדול
לצערי אין לי שממיות מנומרות למרות שאני ממש רוצה אחת.

חחח איזה שממית מתוקה...
הבליזארדית שלי עדיין לא עושה דברים משונים חוץ מלהיסתתר במיסתור שלה...

מור אפשר לדעת בערך כמה כול שממית שלך אוכלת בדרך כלל ביום(הבייבים) ?

Metazoaלמה רק לתוכים מגיע? :wink:. אני חושבת שגם ללטאות שלנו מגיע שרשור כזה...
אז ספרו על דברים נחמדים/ משעשעים/ חמודים/ סתם מוזרים שהלטאות שלכם עושות!

לי יש לאופרדית טנג'רין בייבי בשם "פיגי", שהיא יצור משעשע ביותר, בייחוד בהתחשב בגילה הרך (שימו לב שכל הסיפורים על פיגי כוללים בתוכם אוכל- ישנה סיבה טובה שהיא זכתה לשם המחמיא "פיגי"... נראה שחייה סובבים פחות או יותר סביב אוכל, היא גרגרנית ברמות וציידת נועזת! לפעמים נראה לי שהיא חושבת שהיא חרדון מזוקן 🙄).

פיגי פיתחה לה משחק חביב:
יש לה בטרריום גליל נייר טואלט שמשמש כמחבוא. היא אוהבת לעמוד עליו, להתגלגל איתו קדימה, לחטוף בפה זחל קמח ולהתגלגל חזרה ולאכול אותו בנחת בעודה עומדת על הגליל. וכך הדבר חוזר על עצמו- מתגלגלת קדימה ואחורה שוב ושוב, כשבכל פעם היא חוזרת אחורה עם הגליל עם זחל עסיסי בפה. לפעמים היא מפספסת ולא מספיקה לתפוס זחל בזמן הקצר שלוקח לגליל להתגלגל בחזרה אחורה, אז היא חוזרת על העניין עם "אמביציה זועמת", כשהיא נחושה יותר ועצבנית יותר 😄.
גם לאחר ש"שעת ההאכלה" הסתיימה פיגי אוהבת לרבוץ על הגליל שלה- לפעמים אני תופסת אותה מתגלגלת לה קדימה ואחורה בכיף גם בלי לתפוס זחלים... מעניין אם הייתה לה בטרריום קרוסלה, אם היא הייתה נהנית גם להסתובב :wink:. אין לי ספק שבהקדם האפשרי אני אתלה לפיגי בטרריום ערסל לזוחלים.

פיגי כל כך אוהבת אוכל, שהיא למדה מאוד מהר שאני= אוכל (לא שאני האוכל, אלא שאני המלצרית). בכל פעם שאני מתקרבת לטרריום (מה שקורה כמה וכמה פעמים ביום... אני אוהבת לעשות ביקורות!) פיגי חדלה ממעשיה (שבד"כ כוללים עניינים שברומו של עולם כמו רביצה על הגליל המוזכר מעלה, או רביצה בתא הלחות היות ובעקבות האכילה הנלהבת שלה היא משילה לעיתים קרובות...) ורצה אליי. היא נעמדת מולי ומסתכלת עליי במבט חודר, מנסה להבין האם אני נושאת עמי אוכל. היא יכולה להמשיך עם "קרב המבטים" הזה רגעים ארוכים.

פעם ביום אני מחליפה לפיגי ושותפתה לטרריום מים. כלי המים וכלי האוכל שלהן זהים (ומפוארים! פקקים ירוקים זוהרים וגדולים של בקבוק אייס טי משפחתי), ולכן כשפיגי רואה את הכלי הירוק מגיע- היא באופן אוטומטי חושבת שמדובר באוכל המיוחל. וכך, ברגע שכלי המים נוחת לו על קרקעית הטרריום פיגי ישר מתקיפה את מה שיש בפנים- ונראית די מבולבלת לגלות שבמקום זחל היא התקיפה מים. אכן תמונות קשות.

חחחחחחח בקטע עם המבטים גם הבליזארד שלי עושה לי את זה כל הזמן, ושאני מחליף לה מים היא חושבת שהאצבע שלי זה אוכל כבר השמנה הזאת 😄

היה לי טנג'רין בוגר שהיה מנסה ל"נשנש" לי את היג שהייתי מכניס אותה לטרריום. 😄

חחחחח!
יונתן, קשה להגיד כי יש ימים שהן מקבלות גם נימפות של תיקנים אפריקאים ויש ימים שלא (רוב הימים כן, אבל תלוי במצב התיקנים וגודלם- עוד אין לי כמויות היסטריות). בעקרון פיגי היא די בור ללא תחתית 😄. ולכל אחת מהן תאבון קצת שונה. בד"כ אני שמה לפיגי ושותפתה הבליזארדית משהו כמו 30 זחלי קמח וכמה נימפות של תיקנים (שוב, תלוי במצב אוכלוסיית התיקנים...). האלבינואית פחות רעבתנית, היא מסתפקת בינתיים ב-10 זחלים ביום ונימפה או שתיים (אבל היא גם יותר קטנה מהאחרות).

מור, נשמע שלפיגי יש חתיכת אישיות, הייתי מאוד רוצה שתצלמי את הקטע עם הגליל לקטע ווידאו, אני פשוט מת על החמודות השמנמנות האלה (מנומרות) ולראות אותם משתובבות זו זכות.
שלי כרגע רוב הזמן ישנה לה :)

אם אני אצליח לתפוס את זה בוידאו אי פעם אני אעלה 😄. ועומר, דווקא חיכיתי לתגובה שלך בתור הבעלים של ששון, המזוקן הכי רב מעללים שיש נראה לי.

נספר עוד סיפורים, הפעם לא על פיגי:
יש לי זכר אלבינו ממופע בלתי מזוהה שזכה לשם "ולנטינו" עקב הנטייה שלו "לעשות עיניים".
ולנטינו לא כל כך אוהב להיות סגור בטרריום, הוא לטאו חופש. בכל פעם שאני מתקרבת לטרריום שלו, ולטי יוצא מייד מהמסתור וניגש אליי. הוא עומד ונועץ בי מבטים שרמנטיים ומצועפים (קשה להסביר, אבל בניגוד למבטים של רוב הלאופרדים שנראים שובביים וחייכניים המבט של ולטי רומנטי וחולמני) עד שאני פותחת לו את הטרריום, ואז הוא נעמד על רגליו האחוריות ולא נרגע עד שאני מוציאה אותו. הוא לא מתרגש במיוחד מאוכל, הריגוש שלו בחיים זה לסייר מחוץ לטרריום ולראות עולם.
כשאני מחזיקה את ולטי הוא מהר מאוד עוצם את עיניו ועוטה על פניו ארשת מדיטטיבית.
פעמים רבות ניתן למצוא אותו בפוזה אופיינית- עומד בטרריום שלו עם ראש מורם למעלה, עיניים עצומות וחיוך עדין על פניו, כאילו יש לו דיבור עם היושב במרומים :wink:. לכן הוא זכה לכינוי "זן מאסטר".

מפלץ נוסף הוא ריי, הלאופרד המדהים שלמרות עיוורונו הוא הלאופרד הכי חסר פחד שראיתי.
מסיבה כלשהי החתול שלי, צ'ינו, מאוהב בריי מהיום שהוא הגיע אליי. הוא מציק לו הרבה יותר מלכל חיה אחת בבית, והוא מסוגל לשבת ולבהות בריי מבעד לחלון בטרריום במשך שעות. כשצ'ינו מאתר תזוזה בטרריום של ריי, הוא מייד עוזב את כל עיסוקיו ורץ לטרריום לראות מה קורה.
אני חושבת שזה בגלל שלצ'ינו יש "חשבון לא סגור" עם ריי:
יום אחד הוצאתי את ריי מהטרריום, ובעודי מחזיקה אותו בידיי דרכתי על חתיכת זכוכית (שרק האל יודע מאיפה היא הגיעה לרצפת חדר השינה שלי). התחלתי לדמם בטירוף, מה גם שחתיכת הזכוכית נותרה תקועה לי בכף הרגל, אז בלי לחשוב הנחתי את ריי על הטרריום ורצתי לחדר האמבטיה לשטוף את כף הרגל ולחלץ מתוכה את הזכוכית. לאחר כמה דקות שמעתי את צ'ינו זועק זעקת מצוקה מבוהלת מהסוג שחתולים משמיעים כשכואב להם (למשל, כשדורכים להם על הזנב).
מיהרתי לחבוש את הרגל ולגשת לחדר השינה, וגיליתי ששכחתי לסגור את דלת החדר וצ'ינו נכנס פנימה. בראשי חלפו כבר תמונות של ריי מרוח על כל החדר 😢, אך כשנכנסתי לחדר השינה נגלתה לעיניי התמונה הבאה:
ריי הגיע איכשהו לרצפה, והוא צעד בעוז ונחישות של טנק לעברו של צ'ינו, שנסג אחורה בפחד עם כל צעד קדימה של ריי, כאילו מתקרב אליו דרקון אימתני לכל הפחות.
כשנכנסתי לחדר צ'ינו פלט זעקת מצוקה וברח מהחדר בריצת אמוק מבוהלת, רץ והסתתר מתחת לספה.
וריי? הוא עמד על הרצפה והסתכל אליי בחיוך גדול ומרוצה.

משמעשע ביותר מור :) זכית לחבורה מעניינת של שמנמנים קטנים ומשעשעים 😄
בנוסף תני לי להחמיא לך על צורת הכתיבה המשעשעת שלך שמעצימה את האישיות של כל אחד ואחת מהמנומרות שלך. לגבי ששון, אנחנו עובדים על "טריק" חדש, יותר נכון ששון עובד על זה לבד אני רק רואה את התוצאה, והיא, את ששון מטייל לבד בבית...
למי שלא הבין, אני מעודד את ששון לצאת מהטרריום ולחקור את הסביבה ולכן כפי שהועלתה פה בעבר הסוגייה של השארת דלתות הטרריום של ששון פתוחות (מהיום הראשון שהגיע אליי)
ואכן בימים האחרונים ששון אכן משתמש בגשר שבניתי לו ולפעמים פשוט קופץ על הספה הסמוכה מתוך הטרריום והולך לטייל בבית. למשל היום בבוקר (ששון מתעורר בסביבות 6 בבוקר) בסביבות 10 אני מתעורר והולך כבכל בוקר לטרריום של ששון להאכיל אותו, אני מוצא את מר ששון מטייל בסלון ממש מבסוט מהחיים :) והרי אצל מזוקנים ניתן לדעת מתי הם כועסים או סובלים אפילו קצת על ידי גווני הזקן שלהם, אבל ששון היה מבסוט כנראה עד הגג שכן הוא היה בהיר מאוד וגחונו צח כשלג. בכל מקרה ששון מראה שהוא מרגיש סופר בטוח בסביבתו על ידי כך שהוא לא מפחד לצאת מהטרריום שלו, וכפי שהסברתי בעבר, אין לו לאן כלכך לברוח גם אם ירצה
ובנוסף כשאנחנו נעדרים לזמן ממושך מהבית, דלת הטרריום שלו סגורה.
בכל מקרה אני מקווה שבקרוב אני אוכל לצלם את כל התהליך בווידאו ואשתף אותכם.

יואו גדול איזה כיף לכם שיש לכם לטאות אמא שלי מתה מפחד מהם אבל מנחשים לא

[מ-ו-ז-ר]
ובאמת תצלמו בוודיאו ממש בא לי ליראות:) 🙄

איזה כיף לך לידור...
אמא שלי יחסית עוד סובלת לטאות אבל כדי להכניס נחש הביתה זה כבר מילחמה... 😈

כשהבאתי את צ'אקי האיגואן הביתה הוא כבר הראה לי שהוא יודע לעשות "קונצים"
בדרך חזרה אחרי הקניה החזקתי אותו ביד ובערך כשאנחנו נכנסים כבר לעיר הוא קפץ קפיצה וירטואוזית מהיד שלי לכתף של אבא שלי שנהג
ובאופן מוזר ליקק לו את הלחיים של אבא שלי עד שהגענו הביתה
כל יום כשאני מוציא את צ'אק מהטרריום הוא עושה קפיצה מטורפת אחרת
שמתי לב שכל פעם שהוא קופץ הוא מניף את הידיים לצדדים
בטח הוא חושב שבגלגול הקודם הוא היה יונה או סופרמן 😎

חחחח ואו הסיפורים האלה עושים חשק ....
בא לי איזה לאופרד קטן וחמוד... חח יש להם אופי... חיוך מגניב כזה.. וקשר עין... חיה מדהימה... !

.yonatan.Mאיזה כיף לך לידור...
אמא שלי יחסית עוד סובלת לטאות אבל כדי להכניס נחש הביתה זה כבר מילחמה... 😈

אני הולך להביא עוד בואה :)... :D

חחחחח. אני מתה כבר לראות סרטון של ששון ב"לייב", הוא נשמע הכי אדיר בעולם. אם הידיים שלי לא היו מלאות הייתי קונה מזוקן אחרי המעבר לדירה החדשה, אבל נשמע לי שזה המון טיפול ותשומת לב שכרגע אני צריכה להקדיש לכוח וללאופרדיות הקטנות.

😲 יש להם זיכרון איך לחזור לטרריום?
שמע, הששון הזה נשמע לי כזה תותח על! נראה לי אתה נפלת על חרדון מושלם :)

והמנומרת שלי הדבר הכי מעניין שהיא עושה עד עכשיו זה שכשאני פותח את הכלי שלה היא קופצת החוצה כזה מהר מהתא לחות 😛 גם משהו :wink:

חחח מה זה חרדון מושלם ?
הבנאדם פשוט השקיע לאללה !

חבר'ה אני מאמין שכל חרדון שתביאו, צעיר ככל הניתן (שכן כמו אצל רוב החיות, ניתן לעצב את האישיות שלהם בצעירותם) ותשקיעו בציוד שלו וביחס אליו כמו שאני השקעתי, ואני לא מזלזל פה באף אחד כמובן, פשוט בגלל הלימודים שלי יצא לי המון זמן לבלות בבית, כל אחד יכול לגרום לחרדון שלו לחשוף את מלוא האישיות שלו... וברוך השם זו לטאה שיש לה אין סוף אישיות. פשוט צריך לחשוף אותם לגרויים חוץ מאוכל וטרריום, הנה תראו איך ששון מת על הערסל הזה ששמתי לו בטרריום הוא עושה הכל עליו, אוכל עליו, ישן עליו, מחרבן ממנו :)
מתחרדן עליו ועוד דברים משעשעים שאת רובם ראיתם בתמונות שפירסמתי פה. בכל מקרה אני שמח לראות שאנשים פה כמו מלאכי למשל, שמו לב לגודל ההשקעה שלי בששון (על כך אני מודה לך מלאכי ולכל שאר התומכים) 😛 ואכן ששון הוא כל מה שציפיתי ממזוקן ואף מעבר לכך :)
כמובן צפו לעדכונים משעשעים מחייו של ששון בקרוב.

כן, בזכות התמונות של ששון עם הערסל אני רוצה להביא מארה"ב ערסל כזה ואת הסולם התואם...
הייתי רוצה לספר סיפורים מלבבים גם על הסוואנה הקטן, היות ומדובר בלטאה אינטליגנטית ביותר ועם הרבה מאוד אופי... אבל לצערי כרגע במקום לעשות דברים משעשעים בנדר עסוק בעיקר בלהיות רגזן וממורמר 😎. הוא בחיים לא נכנס למסתור שלו, לא עומד עליו, וגם לא השתמש בגזע העץ ששמתי לו בטרריום. כך שאני חוששת שערסל עלול להיות מבוזבז עליו (כל מה שהוא אוהב לעשות, חוץ מפוזות מאיימות, זה לעשות אמבטיות ארוכות בכלי המים שלו ולישון בפוזות מוזרות).