חוק חדש-אסור למות !

"איסור חדש בדרום צרפת: ראש אחד הכפרים, שמתמודד עם מחסור חמור באתרי קבורה, החליט
לאסור על תושביו למות. "הם ייענשו בחומרה", מתריעה ההודעה"

ולכתבה המלאה- http://news.msn.co.il/news/Yellow/World/200803/20080306165833.htm

איזה מפגרים 😲 😲 😲 😲 😲 😲 😲 😲 😲 מזה אסור למות כאילו מישהוא מת בכוונה !!! :? :?

חחחחח....אתה כלכך זריז!!! 😄

😄 חחחחחחחחחח איזה פיגור ...XDD

חחחחחחחחחחחחחח יאו איזה צרפתיםםםםםםםםםםם! 😄

אשכרה... מה יהיה עונשו של מי שיעז למות? יוציאו אותו להורג? :wink:

KiFkEfאיזה מפגרים 😲 😲 😲 😲 😲 😲 😲 😲 😲 מזה אסור למות כאילו מישהוא מת בכוונה !!! :? :?

8% מבני הנוער בישראל ניסו להתאבד. בחו''ל המצב לא כל כך שונה.
המוות מעולם לא היה מזמין כל כך.

Ocean

KiFkEfאיזה מפגרים 😲 😲 😲 😲 😲 😲 😲 😲 😲 מזה אסור למות כאילו מישהוא מת בכוונה !!! :? :?

8% מבני הנוער בישראל ניסו להתאבד. בחו''ל המצב לא כל כך שונה.
המוות מעולם לא היה מזמין כל כך.

8% מבני הנוער בישראל אימואים עלובי נפש 😄

~אלעד~

Ocean

KiFkEfאיזה מפגרים 😲 😲 😲 😲 😲 😲 😲 😲 😲 מזה אסור למות כאילו מישהוא מת בכוונה !!! :? :?

8% מבני הנוער בישראל ניסו להתאבד. בחו''ל המצב לא כל כך שונה.
המוות מעולם לא היה מזמין כל כך.

8% מבני הנוער בישראל אימואים עלובי נפש 😄

כמה אנושי מצידך

אני לא מתכוון להיכנס פה לשיחה על זה, אבל זו נקודת הגישה שלי לעניין-
אם לאדם לא טוב עם החיים שלו, הוא צריך לשנות אותם, ולא לנסות להתאבד כמו פחדן.
תמיד אמרתי ותמיד אומר- אדם עם נטיות אובדניות מבחירה הוא אדם פחדן.

אין דבר כזה "אדם עם נטיות אובדניות מבחירה"... דיכאון (שבצורות ורמות שונות יכול לבוא גם עם נטיות או מחשבות אובדניות) הוא מחלה לכל דבר ועניין, והוא אינו בשליטתו של בן אדם בדיוק כמו שבן אדם לא יכול "פשוט להחלים" מסרטן סתם ככה. אבל- גם לדיכאון יש היום טיפולים שעוזרים מאוד ויכולים להציל חיים או פשוט לשפר אותם מאוד (מה גם שלסל התרופות האחרון, שהדגש בו היה על תרופות משפרות איכות חיים, הוכנסו כמה וכמה תרופות יעילות מאוד נגד דיכאון ומחלות נפש אחרות, מה שהוריד את מחירן ממאות ש"ח לבערך חמישית- כך שהיום טיפולים שכאלה הם גם נגישים הרבה יותר לאנשים מיותר שכבות באוכלוסיה).

השורה התחתונה היא: זה לא ריאלי להגיד שאנשים מדוכאים בעלי נטיות אובדניות צריכים לעשות א' ב' ג' ד' ולא להתאבד. קל לקרוא להם פחדנים כשמעולם לא הייתם בנעליהם, ומבחינתי לפחות להאשים מישהו שבאמת היה חולה בדיכאון והתאבד על כך שהמוות שלו נבע מפחדנות או quitter-יות או כל דבר דומה, שווה ערך ללהגיד את אותו הדבר על אדם שמת מסרטן או מאיידס. זו מחלה שאין לאדם שליטה עליה, היא משפיעה ומעוותת את תפיסת העולם ודרך המחשבה של אדם וכך גם מעוותת את שיקול הדעת וכושר השיפוט שלו. זה משהו שמי שלא היה חולה בדיכאון מימיו לא יוכל להבין לעולם (ומזלו שכך). ומי שלא מקבל טיפול- בהחלט יכול למות מדיכאון. כשאני שומעת שמישהו התאבד (אמנים שונים שהחיים שלהם נראו נורא כיפיים כלפי חוץ, למשל) וזה בא כהפתעה גדולה לכולם- אני חושבת לעצמי שחבל שלא הצליחו (אם בכלל ידעו וניסו) לעזור לו, וחבל שהוא היה צריך להגיע למצב כזה. אין לי ספק שאנשים עוברים מדורי גיהנום רבים וחיים בתחושה איומה ונוראה בצל המחלה לפני שהם מגיעים למצב הקיצוני שבו הם נוטלים את חייהם. התאבדות היא רק קצה קצהו של קרחון שנבנה זמן רב לפניה.

וזה, כמובן, מבלי להתייחס לתרבות האימו הנאלחת והמשוועת לצומי שלוקחת טרמפ על בעיות אמיתיות של אנשים והופכת אותם לפוזה זולה והמונית. מי שחושב שלהיות חולה בדיכאון זה מגניב וייחודי- רחמיי עליו. מי שבאמת חולה בדיכאון- אני מאחלת לו שיקבל את העזרה שהוא זקוק לה ויחזור לחיות.

את -חייבת- לעשות הפרדה בין מאניה-דיפרסיה לבין סתם נטייה לדיכאון. ויש הבדל. האחת היא מחלת נפש והשנייה סתם נטייה של אדם שלא מצליח להתנער מהסרט שהוא חי בו- וכן, יש אנשים שמתאבדים בגלל שטויות ושאינם חולי נפש, זה קיים.

מי שחולה, בדרך כלל גם מטופל בהתאם בכדורים או במוסדות מוכרים.

אם רק חולים שכאלה היו מתאבדים אחוז המתאבדים בארץ היה נמוך בהרבה

צר לי, אבל אתה הוא זה שמתבלבל. ישנן מחלות וצורות רבות לדיכאון, ומאניה דיפרסיה היא רק אחת מהן. קיים דיכאון שהוא דיכאון נטו (והוא גם מחלה), וקיימת מחלה אחרת הנקראת מאניה- דיפרסיה, שהיא פרקים של דיכאון שמתחלפים עם פרקים של הרגשת עילוי (מאניה) שמלווה בעוד כל מיני תסמינים כמו בעיות בשיקול דעת, בזבזנות וכד'. לא כל אדם שמתאבד היה חולה במאניה דיפרסיה- זוהי הפרעה אחת מיני רבות (אגב, עוד המון הפרעות מלוות פעמים רבות בדיכאון שמשחק חלק נכבד בהן, כמו למשל הפרעות אכילה, הפרעות חרדה וכד'). יש לדיכאון ולמחלות דיכאון כל כך הרבה צורות ודרכי ביטוי שלהגיד שרק מי שחולה במאניה דיפרסיה חולה בדיכאון זו טעות חמורה (רבים מהם, אגב, אנשים שמעל פני השטח נראים כל כך שמחים וחייכניים ומצחיקים ומלאי שמחת חיים שאף אחד לעולם לא היה חושד שהם חולים בדיכאון. אלה הרבה פעמים גם אלה שההתאבדות שלהם באה לכולם בבום- "אבל הוא היה בן אדם כל כך חיובי!". לא אציין שמות, אבל אני לא אתפלא כלל אם כמה מהבדרנים הגדולים של ימינו יימצאו יום אחד חסרי רוח חיים באיזה חדר במלון...).

ה"נטייה לדיכאון" שאתה מציין היא "דיכי", ולא מחלת הדיכאון. כל אחד מרגיש מבואס מדי פעם, וזה שאנשים קוראים לזה "דיכאון" לא הופך את זה לבאמת דיכאון קליני. זה שהמושג נטבע בשפה היומיומית לא הופך אותו לנכון.
"דיכאון" שכזה לא יגרום לבן אדם להתאבד אם אין לו הפרעה אמיתית (אלא אם מדובר בילד טמבל, ואז לפי דעתי גם אם לא היה לו דיכאון היה לו דפק אחר שהביא אותו ללעשות דברים כאלה, אבל זה נושא בפני עצמו).

אגב, אתה *ממש* טועה עם הקביעה שרוב האנשים שחולים בדיכאון מטופלים. קיים אחוז גבוה *מאוד* של אנשים שעדיין לא מודעים לעובדה שמה שהם חווים מדי יום ביומו היא מחלת הדיכאון, וגם הרבה אנשים שלא פונים ולא יפנו לעזרה בגלל בושה ובגלל החשש להיות מקוטלגים כחולי נפש. סביר להניח שהרבה מאוד אנשים שמסתובבים סביבך חולים בדיכאון ואתה אפילו לא יודע את זה (ואולי אפילו הם לא). דיכאון הוא מגיפה של הדור הזה, ממגוון סיבות שקצרה היריעה מלפרטן. רק בשנים האחרונות המודעות לנושא התחילה לעלות, ועד ש"רוב" האנשים שחולים בדיכאון יאובחנו ויטופלו יעבור עוד הרבה זמן (מה גם שקיימות רמות שונות של המחלה- לא כל מי שחולה נמצא בהכרח במצב שבו הוא חייב להיות תחת טיפול תרופתי או אשפוז. ישנם מקרים קלים יותר שבהם הבן אדם יכול להתמודד עם המחלה בכוחות עצמו, אבל אלה לא ממש המקרים שהייתי דואגת שיגיעו להתאבדות... מה שכן- אדם יכול לעבור תקופות שונות בהן המחלה שלו תחמיר או תשתפר לסירוגין, כך שזה שבן אדם הצליח להתגבר על תקופה רעה של המחלה בעבר לא אומר שהוא לא ידרדר בהמשך...). אני בכלל לא אתפלא אם לפחות 90% ממקרי ההתאבדות בעולם נובעים ממחלות דיכאון שונות- התופעה כל כך נפוצה ורחבת יריעה שאני לא יכולה לתאר לך.

מור, עצם העובדה שאנשים ממהרים לקטלג כול דבר כ"בעיה קלינית" זה טרנד מגוחך. כול דיאטיקן ינפיץ לך בעיה בחילוף חומרים, כול מעבדת שינה היום טוענת שהמון אנשים סובלים מבעיות שינה חרוניות ועוד כול מיני תופעות שונות ומשונות.
עובדתית- אלה דברים שהתמודדו איתם עד היום.
עצם העובדה שמעניקים לכול דבר שם ומצדיקים התנהגות כזו או אחרת גורם לשתי השלכות:
1- בן אדם מרגיש ש"ויתור לעצמו" הוא מוצדק כי הרי הוא סובל מ"תופעה" כזו או אחרת-במקום שירגיש באיזשהו מקום צורך להיות כמו הסובב(משהו שיכול לפעול לחיוב כמו שהוא יכול לפעול לשלילה), הוא מרגיש שהוא "מיוחד" ובעל תופעה בעלת שם. זה מאפשר הצדקה לכול מיני ויתורים עצמיים וקבלת מצב קיים במקום נסיון להתגבר עליו
2- יותר "תופעות"=יותר טיפולים. יותר טיפולים=יותר כסף לכול אדם שקם לו ופותח "קליניקה מתמחה" בעניין.

יש המון שרלטנות מעורבבת בכול הסיפור הזה, וניפוח הרבה דברים להיקפים מוגזמים.
אני לא אומר שאין מקרים מיוחדים- יש. אבל אם היינו הולכים לפי כול הגדרה של "תופעה קלינית" היינו מגלים שכול העולם סובל ממשהו כזה או אחר בצורה בלתי הפיכה ש"דורשת" טיפול.

ולגבי התיקונים של המאניה-דיפרסיה וכדומה- מקבל אותם, לא מכיר את המונחים לעומקם, תודה על ההבהרה.

כמו שאמרתי, לא כל דיכאון דורש טיפול. תלוי ברמה שלו.
לגבי השאר- עניין של דיעה. אני חושבת שמי שאובחן כסובל מדיכאון לא מקבל לגיטימציה "לוותר לעצמו", אלא להיפך- עכשיו כשהבעיה שלו אובחנה, הוא יכול לדעת שהוא דווקא כן בסדר, ולכן אני גם ממש לא מסכימה עם התיאוריה שלך שאנשים שחולים במחלה אמורים להרגיש "מיוחדים" (יש משהו מאוד מפחיד בלא לדעת מה קורה איתך. ברגע שהדברים מקבלים שם ואתה מבין שאתה רק אחד מיני רבים שלוקים בתופעה, אתה קצת נרגע כי אתה יודע מה יש לך ואתה יודע שיודעים איך לטפל בזה. לפעמים זה כל מה שצריך כדי שהבן אדם יירגע מספיק כדי שהמצב שלו ישתפר). כשיש אבחנה גם יש דרך טיפול ידועה, ולכן אני ממש לא חושבת שקיימת לגיטימציה לבן אדם לוותר לעצמו, אלא עכשיו כשיודעים איך לטפל בו- שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי לעזור לעצמו ולחזור לחיים כמה שיותר רגילים. אם יש משהו שמעצבן אותי אלה אנשים שעסוקים בלשבת בבית ולרחם על עצמם במקום לנסות ולעזור לעצמם. זה גורם לי לרצות להחטיף להם סטירה מצלצלת.

עם רוב הקביעות שלך בנושא אני בהחלט לא מסכימה, אבל לא רואה טעם להכנס לויכוח היות וברור שדיעותינו בעניין מוצקות ושונות מאוד. רק אומר שהרבה ממה שאני אומרת נובע מחקר של הנושא במשך כמה וכמה שנים- לשמחתי או לצערי.

אימואים שהם באמת כאלו יכולים לקפוץ לי אני לא שם עליהם.מי שמעצבן אותי זה אלו שמשחקים אותה אימואים ואובדניים כדי להיות מגניבים-מכאן בא הטוקיו הוטל וזה מסריח!

מה זה "אימואים שהם באמת כאלו"?
כל האימו זו פוזה, בדיוק כמו ה"גותיים". אלה פוזות ו"תרבויות" שחושבות שנורא מגניב, רומנטי ו"עמוק" להיות מדוכא (חבל רק שאם מישהו מהם באמת היה חולה בדיכאון, הוא היה מבין שאין בכך שום דבר שראוי להאדיר, מה גם שהרבה אנשים מדוכאים באמת בקושי מצליחים לקום מהמיטה בבוקר- ובטח שאין להם את הכוח והאנרגיה להשקיע 5 שעות כל בוקר בסידור השיער שלהם).
אלא אם התכוונת שאנשים שחולים בדיכאון יכולים לקפוץ לך.

אין קשר בין להיות חולה בדיכאון באמת ובין להיות פוזאיסט חולה צומי. להפוך מחלה לאופנה ול"זרם" תרבותי זה מעוות ונלעג לטעמי.

אני מכיר מישהי שהתאבדה והיית מאוד חייכנית ושמחה...מוזר לאללה לאף אחד כמעט אין מושג
למה היא עשתה את זה..
לדעתי אימואים זה משהו שצריך להפסיק, וצריך לנסות להפסיק את זה בכח 😛

מור העניין הוא כזה: או שאת לא מחוברת מספיק לנוער בשביל לדעת שיש אנשים עם נטיות אובדניות מבחירה תוך כדיי ניסיון השתלבות לחברה מסויימת או הנאה מרגשי נחיתות [ויש דבר כזה] או שאני ואת פשוט לא מדברים על אותו העניין.

אנשים מסויימים בהחלט חווים מחלות נפש מסויימות הגורמות לדיכאון ונטיות אובדניות, ומעולם לא אמרתי שהם פחדנים, לא מדובר פה על עניין שבשליטתם, אז אל תוציאי לי מילים מהפה ותוציאי אותי מניאק חסר רגשות. תודה.

דיברתי פה על אנשים אחרים בעלי חיים נהדרים ויפים, שמרחמים על עצמם מסיבה זו או אחרת, ומשתלבים בחברה שקיבלתי את הרחמים העצמיים הנורמה לערך הנחיתות, אלה אנשים מעוררי רחמים כי הם בוחרים להיות כאלה. לא מדובר פה על מחלה, אלא רק על החלטות שגויות.

לא, אני לא חושבת שאנחנו מדברים על אותו העניין. אני חושבת שזה מגוחך להגיד שיש דבר כזה "נטיות אובדניות מבחירה"- וזה בדיוק בגלל שאני מחוברת נהדר לנוער של היום ואני יודעת כמה שטויות הולכות אצל חלקם. יש קשקשנים שמספרים שיש להם נטיות אובדניות- ואלה ה"אובדניים מבחירה" שאתה מדבר עליהם. אתה יודע טוב בדיוק כמוני שישנם הרבה קשקשנים שמדברים על התאבדות רק כדי לסחוט סימפטיה ותשומת לב. מכיר את אלה שמספרים שהם "ניסו להתאבד 8 פעמים"? שיעשו לי טובה. אם הם באמת היו רוצים כל כך למות ולא רק לסחוט תשומת לב, הם היו מצליחים כבר מזמן. אף אחד שבאמת רוצה למות לא נכשל בהתאבדות 8 פעמים (וגם לא 3...)- זה לא *כזה* קשה למות היום 🙄. כשאני מדברת על אנשים עם נטיות אובדניות אני מדברת על אנשים שבאמת יש להם נטיות כאלה- לא על כל טמבל שמספר שהוא נורא אובדני ובא לו למות כדי שילטפו לו את הראש, ולא על ילדים קטנים וטיפשים שחושבים שלעשות להורים שלהם התקף לב ולאיים בהתאבדות כי הם לא יכולים לצאת בשישי בערב זו דרך לגיטימית לסחיטה רגשית.

וכן, ישנם גם הרבה אנשים שלך מבחוץ נראה שהחיים שלהם מושלמים ויפהפיים- אבל קודם כל אף אחד חוץ מהם לא באמת יודע מה הולך אצלם (בדיוק כמו שעופר סיפר וכמו שכבר אמרתי בהודעה קודמת- הרבה פעמים מדובר באנשים שכלפי חוץ הם דווקא הכי חיוביים ושמחים- אלה מדאיגים אותי הרבה יותר מאלה שמסתובבים עם לק שחור ובוכים שהעולם מסריח ואף אחד לא מבין אותם כי הם כל כך מיוחדים). אנשים שחולים בדיכאון לא מסוגלים לראות את כל היופי והטוב בסביבתם שנראים לך כל כך ברורים. כך שזה שהחלטת שהחיים שלהם מושלמים ויפים ואין להם סיבה אמיתית להיות מדוכאים זה יפה, אבל לא הכל תמיד כפי שהוא נראה כלפי חוץ.

וכשאמרתי שקוראים לאנשים שמתאבדים פחדנים לא אמרתי שאתה אמרת את זה, אמרתי שישנם הרבה אנשים בחברה שחושבים כך- לא יודעת למה החלטת שזה היה מכוון דווקא אליך.