במהלך חיפושי אחר שממית מנומרת לא פחדנית- רגילה לידיים, בריאה, ללא רככת וגם יפייפיה, הגעתי אל בחור שלכאורה הכל נראה טוב מאוד, עד שהוצאתי את המנומרות מהטטריום.
זכר ונקבה- לחוצים ובמצב כללי לא משהו. נקבה רזה מאוד, עם רככת די רצינית- שתי רגליים קדמיות מעוותות וקושי קל בהליכה.
הוא היה מביא להם צרצרים מאובקים, אז איך קרה מצב כזה? חוסר התמדה.
חשבתי לעצמי שאין מצב שאני קונה שממיות במצב כזה, ששיקום יהיה ארוך, יקר ולא בטוח יניב תוצאות לאור מצבם.
הרמתי את הנקבה, ולא יכלתי לחשוב שהיא תצטרך לחיות ככה עוד יום אחד. צרצרים פזורים בטרריום, חיפושית ענקית, וניתן לראות שהזכר יותר מדי דומיננטי, שכן הוא שכן בתא הלחות ולא היא, והוא די גדול לעומתה, ככה שניתן להבין שהוא קיבל את האוכל והשלה טובה יותר.
ראו שהוא ניסה להשקיע- היה כבל חימום, מקומות מסתור, תא לחות. אבל, באמת? מי קונה חיה ונותן לה להגיע למצב כזה? ועוד לתת מבט מבולבל כשאני אומרת את המילה "רככת"?
אז שלפתי את הארנק, ובאמירת "אל תקנה יותר זוחלים" הלכתי ולקחתי את שניהם הביתה. הפרדתי ביניהם, וישר הלכתי לחפש אוכל ודברים שדרושים להם.
כרגע אני מטפטפת להם ויטמינים וקלציום לפה, בתקווה שבשביל הנקבה לא מאוחר מדי. למרות גופה החלש, מיום שלישי ועד היום אכלה ארבעה זחלי קמח שמנים. הזכר לא אכל בכלל, הוא ממש מפוחד ולא יצא מהתא לחות עד היום, שהרגיש יותר בטוח לאחר שהוצאתי אותו קצת.
זוחלים הם לא חיה שאפשר לא להשקיע בה כמה ימים, זה לא הולך. מי שאוהב זוחלים אבל חושבשלא ימצא את הזמן לטפל בהם כראוי, שיחסוך. לא חבל על חיים של חיה כזו עדינה?
זכר ונקבה- לחוצים ובמצב כללי לא משהו. נקבה רזה מאוד, עם רככת די רצינית- שתי רגליים קדמיות מעוותות וקושי קל בהליכה.
הוא היה מביא להם צרצרים מאובקים, אז איך קרה מצב כזה? חוסר התמדה.
חשבתי לעצמי שאין מצב שאני קונה שממיות במצב כזה, ששיקום יהיה ארוך, יקר ולא בטוח יניב תוצאות לאור מצבם.
הרמתי את הנקבה, ולא יכלתי לחשוב שהיא תצטרך לחיות ככה עוד יום אחד. צרצרים פזורים בטרריום, חיפושית ענקית, וניתן לראות שהזכר יותר מדי דומיננטי, שכן הוא שכן בתא הלחות ולא היא, והוא די גדול לעומתה, ככה שניתן להבין שהוא קיבל את האוכל והשלה טובה יותר.
ראו שהוא ניסה להשקיע- היה כבל חימום, מקומות מסתור, תא לחות. אבל, באמת? מי קונה חיה ונותן לה להגיע למצב כזה? ועוד לתת מבט מבולבל כשאני אומרת את המילה "רככת"?
אז שלפתי את הארנק, ובאמירת "אל תקנה יותר זוחלים" הלכתי ולקחתי את שניהם הביתה. הפרדתי ביניהם, וישר הלכתי לחפש אוכל ודברים שדרושים להם.
כרגע אני מטפטפת להם ויטמינים וקלציום לפה, בתקווה שבשביל הנקבה לא מאוחר מדי. למרות גופה החלש, מיום שלישי ועד היום אכלה ארבעה זחלי קמח שמנים. הזכר לא אכל בכלל, הוא ממש מפוחד ולא יצא מהתא לחות עד היום, שהרגיש יותר בטוח לאחר שהוצאתי אותו קצת.
זוחלים הם לא חיה שאפשר לא להשקיע בה כמה ימים, זה לא הולך. מי שאוהב זוחלים אבל חושבשלא ימצא את הזמן לטפל בהם כראוי, שיחסוך. לא חבל על חיים של חיה כזו עדינה?
