אין דבר מדהים יותר מצילום של נחש בסביבה הטבעית שלו, אבל מה לעשות, אנחנו לפעמים גם רוצים לצלם את החיות שלנו בבית אבל בכל זאת לנסות לתת לתמונה רגשה קצת "פראית" ולא הרגשה של איזה נחש חננה שיושב כל היום בכלי סטרילי ואוכל אוכל מהמקרר.
בתמונה הראשונה רואים כרכן אפור שאימצתי, נחש דיי בנאלי ומשעמם (לכאורה). יום אחד החלון היה פתוח לגמרי ושמש נכנסה ופגעה ישירות בטרריום, הנחש היה בתוך מקום המסתור שלו, חצי עציץ מחרס, כשרק חלק מהראש מציץ החוצה.
החלטתי ללכת על הניגודיות שבין החלק של הנחש שבשמש לחלק שבחושך. בגלל שלמצלמה יש טווח בהירות קטן בהרבה מהעין שלנו אנחנו יכולים לגרום לה "לאבד פרטים" שאנחנו לא רוצים בתמונה. כיוונתי את המצלמה (כיוון אמצע הפריים, ברוב המקרים, לנקודה ספציפית וחצי לחיצה על כתפור הצילום ואחזקתו חצי לחוץ עד הלחיצה המלאה) בכדי לדגום את רמת האור לפי החלק הבהיר ביותר בפריים (החלק המנצנץ על קצה האף) מה שגרם למצלמה להתחייס לכל החלק שבצל כחושך מוחלט, כי מבחינתה אי סיכוי שהיא יכולה להראות גם חלק בהיר כ"כ (הניצנוצים על הראש) וגם חלק כהה כ"כ (הצל) ברמת הבהירות הטבעית שלהם והיא קיבלה הוראה ממני להתרכז בחלק הבהיר.
לפי התוצאה קשה מאוד לנחש שמדובר בנחש שנמצע בטרריום על שולחן משרדי ליד מחשב וטלביזיה וזאת הייתה הכוונה, לטשטש כ"כ את הסביבה שאי אפשר יהיה לנחש את הסיטואציה בה מצולם הנחש. תחשבו על עוד שיטות יצירתיות לגרום לנחש שלכם להיתפס כנחש בר ותקבלו תמונה מעניינות בהרבה.
הדוגמא השניה היא עורבני שמצאתי כשהוא עוד גוזל המקפץ ברחוב לאחר שנפל מהקן. גידלתי אותו משוחרר בחדר (כי קשה לי קצת לשים ציפור בכלוב) מה שדי מירר לי את החיים, בכל הזמן שגידלתי אותו החלון היה פתוח כך שאם הוא מרגיש מספיק בטוח בעצמו, הגיע הזמן לעוף לחופשי. ככה כמה חודשים הוא היה יוצא לטיסה קלה בחוץ וחוזר אלי לחלון שבקומה רביעית. ביום האחרון שלו אצלי ידעתי בלב שאלו הרגעים האחרונים שלו איתי ורצתי להביא את המצלמה. הוא עמד על עדן החלון והסתכל החוצה לאופק, כיוונתי את המצלמה כך שתשקף את המבט ואת הנוף שהוא מסתכל אליו, לא עברה דקה מהתמונה והוא עף לחופשי, ראיתי אותו עם עוד עורבני יושבים על ענף ומדברים, ואז שניהם עפו וכבר לא יכלתי לזהות מי הוא מי.
בתמונה הראשונה רואים כרכן אפור שאימצתי, נחש דיי בנאלי ומשעמם (לכאורה). יום אחד החלון היה פתוח לגמרי ושמש נכנסה ופגעה ישירות בטרריום, הנחש היה בתוך מקום המסתור שלו, חצי עציץ מחרס, כשרק חלק מהראש מציץ החוצה.
החלטתי ללכת על הניגודיות שבין החלק של הנחש שבשמש לחלק שבחושך. בגלל שלמצלמה יש טווח בהירות קטן בהרבה מהעין שלנו אנחנו יכולים לגרום לה "לאבד פרטים" שאנחנו לא רוצים בתמונה. כיוונתי את המצלמה (כיוון אמצע הפריים, ברוב המקרים, לנקודה ספציפית וחצי לחיצה על כתפור הצילום ואחזקתו חצי לחוץ עד הלחיצה המלאה) בכדי לדגום את רמת האור לפי החלק הבהיר ביותר בפריים (החלק המנצנץ על קצה האף) מה שגרם למצלמה להתחייס לכל החלק שבצל כחושך מוחלט, כי מבחינתה אי סיכוי שהיא יכולה להראות גם חלק בהיר כ"כ (הניצנוצים על הראש) וגם חלק כהה כ"כ (הצל) ברמת הבהירות הטבעית שלהם והיא קיבלה הוראה ממני להתרכז בחלק הבהיר.
לפי התוצאה קשה מאוד לנחש שמדובר בנחש שנמצע בטרריום על שולחן משרדי ליד מחשב וטלביזיה וזאת הייתה הכוונה, לטשטש כ"כ את הסביבה שאי אפשר יהיה לנחש את הסיטואציה בה מצולם הנחש. תחשבו על עוד שיטות יצירתיות לגרום לנחש שלכם להיתפס כנחש בר ותקבלו תמונה מעניינות בהרבה.
הדוגמא השניה היא עורבני שמצאתי כשהוא עוד גוזל המקפץ ברחוב לאחר שנפל מהקן. גידלתי אותו משוחרר בחדר (כי קשה לי קצת לשים ציפור בכלוב) מה שדי מירר לי את החיים, בכל הזמן שגידלתי אותו החלון היה פתוח כך שאם הוא מרגיש מספיק בטוח בעצמו, הגיע הזמן לעוף לחופשי. ככה כמה חודשים הוא היה יוצא לטיסה קלה בחוץ וחוזר אלי לחלון שבקומה רביעית. ביום האחרון שלו אצלי ידעתי בלב שאלו הרגעים האחרונים שלו איתי ורצתי להביא את המצלמה. הוא עמד על עדן החלון והסתכל החוצה לאופק, כיוונתי את המצלמה כך שתשקף את המבט ואת הנוף שהוא מסתכל אליו, לא עברה דקה מהתמונה והוא עף לחופשי, ראיתי אותו עם עוד עורבני יושבים על ענף ומדברים, ואז שניהם עפו וכבר לא יכלתי לזהות מי הוא מי.
