שלום. אני מגדלת כבר שלושה חודשים איגואנה צעירה בת חמישה חודשים בשם סאייקו. הבעיה היא שהיא פשוט לא סובלת אותי.
עשיתי בדיוק מה שקראתי בכל האתרים, נתתי לו זמן לבד להסתגל לטרריום בחדר שלא יפריעו לו. אחרי זה העברתי את הטרריום לחדר שלי.נתתי לו זמן להתרגל עם מקום מסתור ובלי מקום מסתור. ישבתי והסתכלתי עליו שעות וימים. ישבתי לידו, כל פעם קרוב יותר, דיברתי אליו, דלת פתוחה דלת סגורה, ידיים בפנים ידים בחוץ..מה לא.
פעם אחת הוא ברח איכשהו ומאז יש לו בעיית אכילה. הוא אוכל ממש מעט והוא הרזה. כל פעם שהוא אפילו טיפה בסטרס הוא מפסיק לאכול. כל ניסיון שלי לחיזוק הקשר, אפילו מבט קצר מכניס אותו לסטרס. אני פוחדת לנסות שוב להתקרב אליו לאט כי הוא עדיין לא חזר לאכול לגמרי רגיל, ואני שמה לב שזה משפיע עליו. מצד שני אם הוא לא יפסיק לפחד ממני ומכל דבר קטן הוא לא יוכל לטייל בבית והוא יצטרך לחיות בטרריום כל החיים....אם הוא יגדל בלי להתרגל לבני אדם לא תהיה לי ברירה ואני לא יכולה אפילו לדמיין איגואנה חמודה כמוהו באורך 2 מטר יושבת בטרריום מצידי בגודל של בית...אבל לבד ופוחד...אני משתגעת כבר אני רוצה שהוא יאהב אותי ויהיה חברותי ואני כבר לא יודעת מה לעשות!
לפניו הייתה לי איגואנה מופרעת שכמעט מתה בגלל שהיא לא אכלה כלום במשך חודש ונאלצתי למסור אותה לאיזה וטרינר. היא הייתה ממש פסיכית ואלימה ופחדנית וכל כך אהבתי אותה...אני עדיין מלאה בצלקות ממנה ופשוט לא אכפת לי. אני מפחדת שסאייקו יגדל להיות כמוהה ואני כבר מתחילה לפקפק בעצמי שאולי אני לא בנויה לגדל איגואנות. אני רואה סרטונים של איגואנות ביוטיוב שהם כאלה חברותיים, ויש להם תאבון בריא והם אוכלים כל מני פירות בצורה חמודה...ואני באמת לא מבינה מה אני עושה לא בסדר....איך אנשים מצליחים לאלף את האיגואנות שלהם??
בבקשה! עזרה, תמיכה, הבנה, ביקורת...הכל יתקבל בברכה!
עשיתי בדיוק מה שקראתי בכל האתרים, נתתי לו זמן לבד להסתגל לטרריום בחדר שלא יפריעו לו. אחרי זה העברתי את הטרריום לחדר שלי.נתתי לו זמן להתרגל עם מקום מסתור ובלי מקום מסתור. ישבתי והסתכלתי עליו שעות וימים. ישבתי לידו, כל פעם קרוב יותר, דיברתי אליו, דלת פתוחה דלת סגורה, ידיים בפנים ידים בחוץ..מה לא.
פעם אחת הוא ברח איכשהו ומאז יש לו בעיית אכילה. הוא אוכל ממש מעט והוא הרזה. כל פעם שהוא אפילו טיפה בסטרס הוא מפסיק לאכול. כל ניסיון שלי לחיזוק הקשר, אפילו מבט קצר מכניס אותו לסטרס. אני פוחדת לנסות שוב להתקרב אליו לאט כי הוא עדיין לא חזר לאכול לגמרי רגיל, ואני שמה לב שזה משפיע עליו. מצד שני אם הוא לא יפסיק לפחד ממני ומכל דבר קטן הוא לא יוכל לטייל בבית והוא יצטרך לחיות בטרריום כל החיים....אם הוא יגדל בלי להתרגל לבני אדם לא תהיה לי ברירה ואני לא יכולה אפילו לדמיין איגואנה חמודה כמוהו באורך 2 מטר יושבת בטרריום מצידי בגודל של בית...אבל לבד ופוחד...אני משתגעת כבר אני רוצה שהוא יאהב אותי ויהיה חברותי ואני כבר לא יודעת מה לעשות!
לפניו הייתה לי איגואנה מופרעת שכמעט מתה בגלל שהיא לא אכלה כלום במשך חודש ונאלצתי למסור אותה לאיזה וטרינר. היא הייתה ממש פסיכית ואלימה ופחדנית וכל כך אהבתי אותה...אני עדיין מלאה בצלקות ממנה ופשוט לא אכפת לי. אני מפחדת שסאייקו יגדל להיות כמוהה ואני כבר מתחילה לפקפק בעצמי שאולי אני לא בנויה לגדל איגואנות. אני רואה סרטונים של איגואנות ביוטיוב שהם כאלה חברותיים, ויש להם תאבון בריא והם אוכלים כל מני פירות בצורה חמודה...ואני באמת לא מבינה מה אני עושה לא בסדר....איך אנשים מצליחים לאלף את האיגואנות שלהם??
בבקשה! עזרה, תמיכה, הבנה, ביקורת...הכל יתקבל בברכה!
