קיפוד אפריקאי גמדי African Pygmy Hedgeho
Atelerix albiventris
מאת דניאל וקנין
הקיפוד האפריקאי הגמדי נקרא גם קיפוד לבן בטן או קיפוד בעל ארבע בהונות.
הוא מגיע מרוב מדינות אפריקה שם הוא נפוץ באיזורים מדבריים וסוואנות. לעיתים נדירות ניתן לראותו גם באזורי החורש.
הוא פעיל בעיקר בלילה ומסתמך על חוש שמיעה וריח על מנת למצוא מזון.
בטבע הקיפודים הם אוכלי כל, המכסים שטחים נרחבים מדי לילה בחיפוש אחר מזון. הם ניזונים בעיקר מחרקים כגון חיפושיות וחגבים,נמלים, טרמיטים, נדלים ושלשולים.
הקיפודים מתבודדים מטבעם ונפגשים על מנת להתרבות בלבד. אין עונת ריבוי מובהקת והוא אפשרי לכל אורך השנה.
גודלו של הקיפוד בבגרות נע בין 15-25 ס"מ ומשקלו של פרט בוגר נע בין 350-700 גרם.
מניסיוני הזכרים גדולים וכבדים יותר מהנקבות.
קלות הגידול והריבוי של הקיפוד האפריקאי הגמדי, והעובדה שאינו מפיץ ריח, הפכו אותו לפופולארי מאוד בקרב מגדלים ברחבי העולם. בייחוד בארה"ב ובקנדה.
הם בעלי אופי נוח, חכמים וסקרנים וקלים להרגלה למגע אדם. ניתן בקלות גם להרגילם לעשות את צרכיהם במקום קבוע כמו אצל כלבים וחתולים.
תוחלת החיים הממוצעת בשבי היא 4-6 שנים, כאשר תועדו פרטים שהגיעו לגיל מופלג של 9 שנים.
את הזכרים והנקבות מומלץ לגדל בנפרד אולם ניתן לגדל מספר נקבות יחד במידה וכלי הגידול גדול מספיק. אין לשכן מספר זכרים יחד. הם יריבו ללא הפסקה ויפצעו זה את זה.
זיהוי המין פשוט מאוד, בדומה לאוגרים.
כלי גידול:
ככלל, ככל שכלי הגידול גדול ויתר – טוב יותר. יש לזכור שבטבע הקיפודים חיים על פני שטחים עצומים וללא שטח מספיק לתנועה הם סובלים ממשקל יתר,כושר ירוד ועלולים לפתח התנהגות בעייתית כגון ריצה במעגלים ללא הרף, גם לאחר שהוצאו מהכלוב.
שטח הרצפה חשוב מאוד, אין צורך בכלי גבוה ועדיף שלא לספק להם משטחים מוגבהים מהם הם עלולים ליפול ולהיפצע.
כמצע נהוג להשתמש במגוון חומרים. אני אישית ממליץ על נסורת. נסורת דחוסה פחות מומלצת מאחר והם מכרסמים אותה והיא מתפוררת לאבק שיוצר לכלוך סביב הכלוב ויכול לגרום לבעיות נשימה.
אפשרויות נוספות יכולות להיות נייר עיתון שלם או גזור לרצועות ואף משטחי בד מיוחדים סופגי ריחות ונוזלים.
כלובי מכרסמים בעלי תחתית פלסטיק כגון כלובי ארנבים הם פתרון מצוין עבורם. הם גדולים ומאפשרים מרחב תנועה וכן קלים לניקוי. כמו כן, הרשת מספקת אוורור מעולה שהוא תנאי הכרחי לגידול הקיפודים.
יש לדאוג לאספקה שוטפת של מים טריים. אני משתמש בבקבוק המיועד חמכרסמים.
את המזון ניתן להגיש בכל כלי אולם לקיפודים יש שתי תכונות בעייתיות: במידה והכלי גדול מספיק הם נוטים להיכנס אליו ולעשות בו את צרכיהם לאחר האכילה וכן להידחק תחתיו ולהפוך אותו.
פתרון שאני ממליץ עליו הוא לרכוש כלי נירוסטה המיועד לתוכים בעל טבעת הלוחצת על הכלי ולא מאפשרת להפוך אותו. את הכלי ניתן לקבע לדופן כלי הגידול.
ניתן להוסיף מגש חול חתולים. מגדלים רבים מעידים שהקיפודים מתרגלים די מהר לעשות עליו את צרכיהם אולם אני לא ניסיתי זאת בעצמי.
כדאי להוסיף מחסה שאליו יוכלו הקיפודים להיכנס במידה והם מרגישים מאוימים או סתם חשים צורך להסתתר.
חלק חשוב מאוד בכלי הגידול הוא צעצועים. מדובר בחיה סקרנית מאוד והצעצועים עוזרים לגוון את שגרת החיים שלהם בכלוב.
הצעצוע המוצלח ביותר שמצאתי הוא גלילי נייר טואלט ריקים. הם נוהגים לדחוף את אפם פנימה ולהסתובב שעות כשהגליל מכסה את פניהם. בתחילה נראה שהגליל תקוע, אך אם תסירו אותו הם יחזרו פנימה מיד.
צעצועים מוצלחים נוספים הם כדורים מסוגים שונים. אני משתמש מדי פעם בכדור פלסטיק המכיל פעמון. נראה שהם נהנים מאוד לגלגל אותו בעזרת האף. הנושא בעייתי מעט בשעות הלילה במידה והכלוב ממוקם קרוב לחדר השינה.
פריט נוסף ומומלץ מאוד הוא גלגל ריצה. הוא מאפשר להם להוציא מרץ ובנוסף מעודד עשיית צרכים.
לצערי הם נוטים לעשות את הצרכים על הגלגל עצמו ולכן יש לשטוף אותו היטב בתדירות די גבוהה.
הגלגל חייב להיות עשוי מרצפה אחידה ולא מרשת כמו גלגל למכרסמים. הקיפודים עלולים להיפצע מגלגלי רשת והם מאוד לא מומלצים.
מאחר ומדובר בפריט לא הכי נפוץ ניתן להזמינו מחו"ל או לבנות באופן עצמאי.
מאחר והקיפודים פעילים בלילה אין צורך בתאורה מיוחדת אך מומלץ להחזיק אותם בחדר מואר באור טבעי לא ישיר על מנת ליצור מחזוריות של יום ולילה.
יש לשמור על טמפרטורה שבין 24-30 מעלות. בחורף יש לדאוג לחימום במידת הצורך על ידי נורה קראמית או משטח חימום.
הקיפודים נקיים מאוד מטבעם ואינם מפרישים ריח גוף אך עצם המחייה בכלוב על מצע עלול לגרום למצב שבוא הקוצים מתלכלכים מהפרשות שנדבקים אליהם. לכן מומלץ לרחוץ את הקיפודים כל שלושה-שישה חודשים לפי הצורך.
יש לרחוץ אותם במים פושרים, לא חמים!
ניתן להשתמש בסבון לתינוקות שאינו מייבש את העור. אני משתמש בסבון של בייבי ג'ונסון.
בשלב ראשון מניחים את הקיפוד במים ומאפשרים לו להתרגל לחוויה החדשה. ייתכן שירגיש מעט לחוץ בהתחלה אך הוא יירגע במהרה. לאחר מכן יש לשטוף את גופו במים בעזרת היד ולא בעזרת הברז.
למרות שהקיפודים יודעים לשחות היטב, יש לדאוג שעומק המים יאפשר לקיפוד לעמוד ולשמור את ראשו מחוץ למים.
לאחר מכן יש להוסיף סבון למים ולשטוף היטב את איזור הבטן והרגליים. את הקוצים ניתן לשטוף בעזרת מברשת שיניים נגד כיוון הצמיחה.
לבסוף יש להשתמש במברשת לניקוי הלכלוך שנשאר על הציפוריים ברגליים.
לסיום יש לשטוף היטב את שאריות הסבון מהגוף ולייבש במגבת כמה שניתן. אני משאיר את הקיפוד במגבת במשך מספר דקות כדי שיתייבש לחלוטין.
הקיפודים רגישים מאוד לריחות חדשים. כאשר הם מריחים ריח חדש כתוצאה ממזון חדש, החלפת מצע או מקלחת הם מתחילים בתהליך שנקרא self-anointing שבו הם פולטים קצף על הקוצים סביב הראש.
התנהגות זו תקינה לחלוטין ואין להילחץ ממנה. החוקרים עדיין לא מבינים אותה לגמרי, אך ההשערה היא שהקצף הזה נועד לבטל השפעה של רעלים או ארס כתוצאה מאכילת מזון רעיל או ממגע עם בעל חיים ארסי (הקיפודים נוהגים לאכול גם עקרבים בטבע).
מזון ותוספים:
המרכיב העיקרי בדיאטה שלהם הוא מזון כלבים או חתולים יבש דל שומן – עד 10%. מסומן בד"כ כמזון דיאטטי או מזון לבוגרים. ניתן לגוון בבשר הודו מבושל.
אני מוסיף ביצים קשות חצויות לשניים עם הקליפה פעמיים-שלושה בשבוע.
כצ'ופר ניתן לתת מדי פעם זחלי קמח או חתיכת פרי קטנה. פירות מכילים כמות סוכר גבוהה ואינם חלק ממזונם בטבע ולכן מומלץ לתת לעיתים רחוקות בלבד ובמנות קטנות.
הקיפודים רגישים ללקטוז המצוי במוצרי חלב ולכן יש להימנע מהאכלה בהם.
רבייה:
לפני ההחלטה על ריבוי יש להבין שהתהליך דורש סבלנות ואיפוק מצד המגדל.
יש להיות מודעים לסיכוי שהגורים יידחו על ידי האם ויזדקקו להאכלה ידנית כל 4 שעות על ידי בקבוק.
תהליך ההמלטה וגידול הצאצאים הוא תהליך מתיש עבור האם ויש לוודא שהיא במצב בריאותי מצוין לפני הריבוי, ולדאוג לעקוב אחר מצבה לאחר ההמלטה.
חייבים להבין שיש להפריד את הגורים מגיל צעיר לכלי גידול נפרדים ויש להיערך לכך מראש.
הרבייה אפשרית מגיל חודשיים אך אינה מומלצת בשלב זה כיוון שמדובר בגורים שאינם בוגרים.
ניתן לזווג אותם החל מגיל חצי שנה בתנאי והנקבה נראית בריאה ובמשקל תקין.
הזיווג אפשרי לכל אורך השנה. לנקבות אין תקופת ייחום. כאשר הם מופגשות עם זכר מתחיל אצלן תהליך של ייחום שלאחריו מתאפשר זיווג מוצלח.
נקבה שלא הזדווגה והמליטה בין גילאים חצי שנה עד שנה וחצי, רוב הסיכויים שכבר לא תוכל להמליט כלל. לא מומלץ לזווג יותר מפעמיים בשנה.
בהמלטה יכולים להיות 1-9 גורים, כאשר הממוצע הוא 3-4.
מרגע הפגשת הזכר עם הנקבה מתחיל תהליך חיזור משעשע שבו הזכר עוקב אחרי הנקבה, נצמד אליה ומנסה לדחוף את אפו תחתיה תוך כדי ציוצים ונשיפות. בתחילה הנקבה תנסה להימנע ממנו ואף עלולה לנשוך אותו. תהליך החיזור עצמו עשוי להיראות מעט אלים אך בד"כ אין פציעות ממשיות.
כדאי להוציא מהכלוב כל חפץ שעלול להפריע בתהליך – צעצועים, מחסות ופריטים לא הכרחיים. להשאיר רק כלי מזון ובקבוק מים.
לאחר שהנקבה מתרצה היא מאפשרת לזכר לטפס עליה ולזווג אותה.
בשלב זה אין להפריע לזוג המאוהב ורצוי להעביר אותם לחדר שקט ללא סקרנים.
משך ההיריון הוא כחודש בממוצע, לכן לאחר חודש יש להפריד בין הזכר לנקבה. במהלך תקופה זו עדיף להפריע להם כמה שפחות ולכן יש להקפיד להכניס אותם לכלי נקי עם מצע טרי.
ההיריון נמשך בד"כ 30 יום אך יכול להימשך עד 46 יום. במשך פרק זמן זה ניתן להבחין בעלייה משמעותית במשקל ובנפח הנקבה ויש לדאוג לספק לה מים ומזון בשפע.
לקראת סיום ההיריון מפרידים בין הזכר לנקבה כדי למנוע מצב של טריפת הגורים על ידי הזכר ואפילו על ידי הנקבה במידה והיא מרגישה מאוימת מהזכר או מהמגדל. לכן אין להפריע לה כלל בשבוע הראשון.
לקראת ההמלטה יש לספק מחסה גדול מספיק שבו תוכל הנקבה להמליט ולגדל את הצאצאים. מאחר והם יכולים לזחול כבר מרגע ההמלטה מומלץ להשתמש בקופסא שהפתח של מוגבה ולא מאפשרת לגורים שזה עתה נולדו לצאת ממנה. במידה והם הצליחו לצאת בכל זאת אין לגעת בהם. הריח שלנו עלול לגרום לאם לנטוש את הגור. יש להשתמש בכף או בכלי אחר על מנת לגלג בעדינות את הגור חזרה למחסה.
אני משתמש בתיבה שהזמנתי מנגר. התיבה במידות: אורך 45ס"מ, רוחב 25 ס"מ, גובה 30 ס"מ, עם פתח בגודל 15X15 ס"מ מוגבה בשני ס"מ מרצפת התא. לתא מחובר מכסה עליון על צירים.
בימים הראשונים שלאחר ההמלטה הנקבה תשהה במסתור ותצא רק על מנת לאכול או לשתות לפרקי זמן קצרים. אין להפריע לה ואין לנסות לראות את הגורים בחמשת הימים הראשונים. לאחר מכן ניתן להציץ במחסה לפרקי זמן קצרים ובתנאי שלא מלחיצים את הנקבה.
בשלב זה הגורים מכוסים שיער רק שבעתיד יתקשה ויהפוך לקוצים המוכרים.
לאחר שלושה שבועות ניתן לגעת בגורים לפרק זמן של לא יותר מדקה-שתיים ביום. בשלב זה הם כבר למדו להתכדר. מומלץ להחזיק אותם מדי יום על מנת להרגילם למגע יד.
בגיל חמישה שבועות ניתן להחזיק אותם לפרקי זמן ארוכים משמעותית.
לאחר שישה שבועות הגורים נגמלים וניתן להפרידם מהאם התשושה כדי למנוע מהם לינוק וכדי לאפשר לה להתאושש ולצבור כוחות.
בגיל 8 שבועות יש להפריד בין הזכרים לנקבות של מנת שלא יזדווגו. את הזכרים ניתן להשאיר יחד עד שמתחילים גילויי אלימות המתבטאים בציוצים רמים ובנשיכות. במידה ואפשרי כדאי להפריד ביניהם כמה שיותר מוקדם.
Atelerix albiventris
מאת דניאל וקנין
הקיפוד האפריקאי הגמדי נקרא גם קיפוד לבן בטן או קיפוד בעל ארבע בהונות.
הוא מגיע מרוב מדינות אפריקה שם הוא נפוץ באיזורים מדבריים וסוואנות. לעיתים נדירות ניתן לראותו גם באזורי החורש.
הוא פעיל בעיקר בלילה ומסתמך על חוש שמיעה וריח על מנת למצוא מזון.
בטבע הקיפודים הם אוכלי כל, המכסים שטחים נרחבים מדי לילה בחיפוש אחר מזון. הם ניזונים בעיקר מחרקים כגון חיפושיות וחגבים,נמלים, טרמיטים, נדלים ושלשולים.
הקיפודים מתבודדים מטבעם ונפגשים על מנת להתרבות בלבד. אין עונת ריבוי מובהקת והוא אפשרי לכל אורך השנה.
גודלו של הקיפוד בבגרות נע בין 15-25 ס"מ ומשקלו של פרט בוגר נע בין 350-700 גרם.
מניסיוני הזכרים גדולים וכבדים יותר מהנקבות.
קלות הגידול והריבוי של הקיפוד האפריקאי הגמדי, והעובדה שאינו מפיץ ריח, הפכו אותו לפופולארי מאוד בקרב מגדלים ברחבי העולם. בייחוד בארה"ב ובקנדה.
הם בעלי אופי נוח, חכמים וסקרנים וקלים להרגלה למגע אדם. ניתן בקלות גם להרגילם לעשות את צרכיהם במקום קבוע כמו אצל כלבים וחתולים.
תוחלת החיים הממוצעת בשבי היא 4-6 שנים, כאשר תועדו פרטים שהגיעו לגיל מופלג של 9 שנים.
את הזכרים והנקבות מומלץ לגדל בנפרד אולם ניתן לגדל מספר נקבות יחד במידה וכלי הגידול גדול מספיק. אין לשכן מספר זכרים יחד. הם יריבו ללא הפסקה ויפצעו זה את זה.
זיהוי המין פשוט מאוד, בדומה לאוגרים.
כלי גידול:
ככלל, ככל שכלי הגידול גדול ויתר – טוב יותר. יש לזכור שבטבע הקיפודים חיים על פני שטחים עצומים וללא שטח מספיק לתנועה הם סובלים ממשקל יתר,כושר ירוד ועלולים לפתח התנהגות בעייתית כגון ריצה במעגלים ללא הרף, גם לאחר שהוצאו מהכלוב.
שטח הרצפה חשוב מאוד, אין צורך בכלי גבוה ועדיף שלא לספק להם משטחים מוגבהים מהם הם עלולים ליפול ולהיפצע.
כמצע נהוג להשתמש במגוון חומרים. אני אישית ממליץ על נסורת. נסורת דחוסה פחות מומלצת מאחר והם מכרסמים אותה והיא מתפוררת לאבק שיוצר לכלוך סביב הכלוב ויכול לגרום לבעיות נשימה.
אפשרויות נוספות יכולות להיות נייר עיתון שלם או גזור לרצועות ואף משטחי בד מיוחדים סופגי ריחות ונוזלים.
כלובי מכרסמים בעלי תחתית פלסטיק כגון כלובי ארנבים הם פתרון מצוין עבורם. הם גדולים ומאפשרים מרחב תנועה וכן קלים לניקוי. כמו כן, הרשת מספקת אוורור מעולה שהוא תנאי הכרחי לגידול הקיפודים.
יש לדאוג לאספקה שוטפת של מים טריים. אני משתמש בבקבוק המיועד חמכרסמים.
את המזון ניתן להגיש בכל כלי אולם לקיפודים יש שתי תכונות בעייתיות: במידה והכלי גדול מספיק הם נוטים להיכנס אליו ולעשות בו את צרכיהם לאחר האכילה וכן להידחק תחתיו ולהפוך אותו.
פתרון שאני ממליץ עליו הוא לרכוש כלי נירוסטה המיועד לתוכים בעל טבעת הלוחצת על הכלי ולא מאפשרת להפוך אותו. את הכלי ניתן לקבע לדופן כלי הגידול.
ניתן להוסיף מגש חול חתולים. מגדלים רבים מעידים שהקיפודים מתרגלים די מהר לעשות עליו את צרכיהם אולם אני לא ניסיתי זאת בעצמי.
כדאי להוסיף מחסה שאליו יוכלו הקיפודים להיכנס במידה והם מרגישים מאוימים או סתם חשים צורך להסתתר.
חלק חשוב מאוד בכלי הגידול הוא צעצועים. מדובר בחיה סקרנית מאוד והצעצועים עוזרים לגוון את שגרת החיים שלהם בכלוב.
הצעצוע המוצלח ביותר שמצאתי הוא גלילי נייר טואלט ריקים. הם נוהגים לדחוף את אפם פנימה ולהסתובב שעות כשהגליל מכסה את פניהם. בתחילה נראה שהגליל תקוע, אך אם תסירו אותו הם יחזרו פנימה מיד.
צעצועים מוצלחים נוספים הם כדורים מסוגים שונים. אני משתמש מדי פעם בכדור פלסטיק המכיל פעמון. נראה שהם נהנים מאוד לגלגל אותו בעזרת האף. הנושא בעייתי מעט בשעות הלילה במידה והכלוב ממוקם קרוב לחדר השינה.
פריט נוסף ומומלץ מאוד הוא גלגל ריצה. הוא מאפשר להם להוציא מרץ ובנוסף מעודד עשיית צרכים.
לצערי הם נוטים לעשות את הצרכים על הגלגל עצמו ולכן יש לשטוף אותו היטב בתדירות די גבוהה.
הגלגל חייב להיות עשוי מרצפה אחידה ולא מרשת כמו גלגל למכרסמים. הקיפודים עלולים להיפצע מגלגלי רשת והם מאוד לא מומלצים.
מאחר ומדובר בפריט לא הכי נפוץ ניתן להזמינו מחו"ל או לבנות באופן עצמאי.
מאחר והקיפודים פעילים בלילה אין צורך בתאורה מיוחדת אך מומלץ להחזיק אותם בחדר מואר באור טבעי לא ישיר על מנת ליצור מחזוריות של יום ולילה.
יש לשמור על טמפרטורה שבין 24-30 מעלות. בחורף יש לדאוג לחימום במידת הצורך על ידי נורה קראמית או משטח חימום.
הקיפודים נקיים מאוד מטבעם ואינם מפרישים ריח גוף אך עצם המחייה בכלוב על מצע עלול לגרום למצב שבוא הקוצים מתלכלכים מהפרשות שנדבקים אליהם. לכן מומלץ לרחוץ את הקיפודים כל שלושה-שישה חודשים לפי הצורך.
יש לרחוץ אותם במים פושרים, לא חמים!
ניתן להשתמש בסבון לתינוקות שאינו מייבש את העור. אני משתמש בסבון של בייבי ג'ונסון.
בשלב ראשון מניחים את הקיפוד במים ומאפשרים לו להתרגל לחוויה החדשה. ייתכן שירגיש מעט לחוץ בהתחלה אך הוא יירגע במהרה. לאחר מכן יש לשטוף את גופו במים בעזרת היד ולא בעזרת הברז.
למרות שהקיפודים יודעים לשחות היטב, יש לדאוג שעומק המים יאפשר לקיפוד לעמוד ולשמור את ראשו מחוץ למים.
לאחר מכן יש להוסיף סבון למים ולשטוף היטב את איזור הבטן והרגליים. את הקוצים ניתן לשטוף בעזרת מברשת שיניים נגד כיוון הצמיחה.
לבסוף יש להשתמש במברשת לניקוי הלכלוך שנשאר על הציפוריים ברגליים.
לסיום יש לשטוף היטב את שאריות הסבון מהגוף ולייבש במגבת כמה שניתן. אני משאיר את הקיפוד במגבת במשך מספר דקות כדי שיתייבש לחלוטין.
הקיפודים רגישים מאוד לריחות חדשים. כאשר הם מריחים ריח חדש כתוצאה ממזון חדש, החלפת מצע או מקלחת הם מתחילים בתהליך שנקרא self-anointing שבו הם פולטים קצף על הקוצים סביב הראש.
התנהגות זו תקינה לחלוטין ואין להילחץ ממנה. החוקרים עדיין לא מבינים אותה לגמרי, אך ההשערה היא שהקצף הזה נועד לבטל השפעה של רעלים או ארס כתוצאה מאכילת מזון רעיל או ממגע עם בעל חיים ארסי (הקיפודים נוהגים לאכול גם עקרבים בטבע).
מזון ותוספים:
המרכיב העיקרי בדיאטה שלהם הוא מזון כלבים או חתולים יבש דל שומן – עד 10%. מסומן בד"כ כמזון דיאטטי או מזון לבוגרים. ניתן לגוון בבשר הודו מבושל.
אני מוסיף ביצים קשות חצויות לשניים עם הקליפה פעמיים-שלושה בשבוע.
כצ'ופר ניתן לתת מדי פעם זחלי קמח או חתיכת פרי קטנה. פירות מכילים כמות סוכר גבוהה ואינם חלק ממזונם בטבע ולכן מומלץ לתת לעיתים רחוקות בלבד ובמנות קטנות.
הקיפודים רגישים ללקטוז המצוי במוצרי חלב ולכן יש להימנע מהאכלה בהם.
רבייה:
לפני ההחלטה על ריבוי יש להבין שהתהליך דורש סבלנות ואיפוק מצד המגדל.
יש להיות מודעים לסיכוי שהגורים יידחו על ידי האם ויזדקקו להאכלה ידנית כל 4 שעות על ידי בקבוק.
תהליך ההמלטה וגידול הצאצאים הוא תהליך מתיש עבור האם ויש לוודא שהיא במצב בריאותי מצוין לפני הריבוי, ולדאוג לעקוב אחר מצבה לאחר ההמלטה.
חייבים להבין שיש להפריד את הגורים מגיל צעיר לכלי גידול נפרדים ויש להיערך לכך מראש.
הרבייה אפשרית מגיל חודשיים אך אינה מומלצת בשלב זה כיוון שמדובר בגורים שאינם בוגרים.
ניתן לזווג אותם החל מגיל חצי שנה בתנאי והנקבה נראית בריאה ובמשקל תקין.
הזיווג אפשרי לכל אורך השנה. לנקבות אין תקופת ייחום. כאשר הם מופגשות עם זכר מתחיל אצלן תהליך של ייחום שלאחריו מתאפשר זיווג מוצלח.
נקבה שלא הזדווגה והמליטה בין גילאים חצי שנה עד שנה וחצי, רוב הסיכויים שכבר לא תוכל להמליט כלל. לא מומלץ לזווג יותר מפעמיים בשנה.
בהמלטה יכולים להיות 1-9 גורים, כאשר הממוצע הוא 3-4.
מרגע הפגשת הזכר עם הנקבה מתחיל תהליך חיזור משעשע שבו הזכר עוקב אחרי הנקבה, נצמד אליה ומנסה לדחוף את אפו תחתיה תוך כדי ציוצים ונשיפות. בתחילה הנקבה תנסה להימנע ממנו ואף עלולה לנשוך אותו. תהליך החיזור עצמו עשוי להיראות מעט אלים אך בד"כ אין פציעות ממשיות.
כדאי להוציא מהכלוב כל חפץ שעלול להפריע בתהליך – צעצועים, מחסות ופריטים לא הכרחיים. להשאיר רק כלי מזון ובקבוק מים.
לאחר שהנקבה מתרצה היא מאפשרת לזכר לטפס עליה ולזווג אותה.
בשלב זה אין להפריע לזוג המאוהב ורצוי להעביר אותם לחדר שקט ללא סקרנים.
משך ההיריון הוא כחודש בממוצע, לכן לאחר חודש יש להפריד בין הזכר לנקבה. במהלך תקופה זו עדיף להפריע להם כמה שפחות ולכן יש להקפיד להכניס אותם לכלי נקי עם מצע טרי.
ההיריון נמשך בד"כ 30 יום אך יכול להימשך עד 46 יום. במשך פרק זמן זה ניתן להבחין בעלייה משמעותית במשקל ובנפח הנקבה ויש לדאוג לספק לה מים ומזון בשפע.
לקראת סיום ההיריון מפרידים בין הזכר לנקבה כדי למנוע מצב של טריפת הגורים על ידי הזכר ואפילו על ידי הנקבה במידה והיא מרגישה מאוימת מהזכר או מהמגדל. לכן אין להפריע לה כלל בשבוע הראשון.
לקראת ההמלטה יש לספק מחסה גדול מספיק שבו תוכל הנקבה להמליט ולגדל את הצאצאים. מאחר והם יכולים לזחול כבר מרגע ההמלטה מומלץ להשתמש בקופסא שהפתח של מוגבה ולא מאפשרת לגורים שזה עתה נולדו לצאת ממנה. במידה והם הצליחו לצאת בכל זאת אין לגעת בהם. הריח שלנו עלול לגרום לאם לנטוש את הגור. יש להשתמש בכף או בכלי אחר על מנת לגלג בעדינות את הגור חזרה למחסה.
אני משתמש בתיבה שהזמנתי מנגר. התיבה במידות: אורך 45ס"מ, רוחב 25 ס"מ, גובה 30 ס"מ, עם פתח בגודל 15X15 ס"מ מוגבה בשני ס"מ מרצפת התא. לתא מחובר מכסה עליון על צירים.
בימים הראשונים שלאחר ההמלטה הנקבה תשהה במסתור ותצא רק על מנת לאכול או לשתות לפרקי זמן קצרים. אין להפריע לה ואין לנסות לראות את הגורים בחמשת הימים הראשונים. לאחר מכן ניתן להציץ במחסה לפרקי זמן קצרים ובתנאי שלא מלחיצים את הנקבה.
בשלב זה הגורים מכוסים שיער רק שבעתיד יתקשה ויהפוך לקוצים המוכרים.
לאחר שלושה שבועות ניתן לגעת בגורים לפרק זמן של לא יותר מדקה-שתיים ביום. בשלב זה הם כבר למדו להתכדר. מומלץ להחזיק אותם מדי יום על מנת להרגילם למגע יד.
בגיל חמישה שבועות ניתן להחזיק אותם לפרקי זמן ארוכים משמעותית.
לאחר שישה שבועות הגורים נגמלים וניתן להפרידם מהאם התשושה כדי למנוע מהם לינוק וכדי לאפשר לה להתאושש ולצבור כוחות.
בגיל 8 שבועות יש להפריד בין הזכרים לנקבות של מנת שלא יזדווגו. את הזכרים ניתן להשאיר יחד עד שמתחילים גילויי אלימות המתבטאים בציוצים רמים ובנשיכות. במידה ואפשרי כדאי להפריד ביניהם כמה שיותר מוקדם.
