אחרי שסקרנו את נגיפי חיסון המשושה והתסמינים.
נעבור לגרוע מכל.
מחלת הכלבת - Rabies -
דברים חשובים שצריך לדעת, הנגיף מאוד אגרסיבי, זיהוי ודאי מתבצע רק לאחר המוות בודקים את המוח להדבקה, אין אפשרות לבצע בדיקת דם, הנגיף תוקף את כל היונקים לא רק כלבים. גורם להתייבשות, שיטיון, אגרסיביות, שיתוק ומוות.
איך נדבקים: חשוב לציין שלא כל נשא הוא מדבק. נגיף הכלבת מועבר ע"י הרוק של החיה התוקפת לתוך מערכת העצבים של הנתקף. הנגיף מתקדם דרך סיבי עצב קרועים לכיוון עמוד השדרה, ומשם למוח. הנגיף נקשר לתאים במוח, ומחדיר את החומר הגנטי שלו לתא המוח- גורם לו לייצר עוד נגיפים וכשהם מתפרצים אותו תא מושמד. הם נקשרים לתאים אחרים וככה הסיפור ממשיך...
במקביל להרס תאי המוח, הנגיף ממשיך להתקדם לכיוון הפנים, מהמוח הוא יורד בעצם לבלוטת הרוק, ושם (או יותר נכון, שבועיים לפני שזה קורה ) החיה מתחילה להיות מדבקת, ובנשיכה יכולה להעביר את הנגיף.
אחרי בלוטת הרוק הנגיף ממשיך ומשתק את מערכת הבליעה של הכלב, ומשתק את השריר. התוצאה היא ריור מוגבר (קצף בפה). ובגלל זה גם הידרופוביה - פחד ממים. הפחד נובע מזה שהאדם מנסה לשתות, ולא מצליח בגלל כאבים המצב לא בדיוק ברור לו גם בגלל המחלה שתקפה אותו שגורמת לדימנציה (שיטיון) ומכאן הפחד. הידרופוביה קיימת אצל בני האדם בלבד ולא אצל הכלבים.
מכאן הנגיף עובר למערכת הנשימה וגורם לה לשיתוק וכמובן מוות.
כל התהליך מרגע הגעת הנגיף למוח לוקח 10 ימים. ולכן כל חיה שחשודה כחולת כלב, נלקחת להסגר ל 10 ימים. אם היא מתה, הכלב חולה כלבת והננשך מקבל טיפול. אם היא חיה, עדיין יש סיכוי שהיא נשאית לכלבת, אבל לא היתה בשלב המדבק.
חשוב לציין שמיקום הנשיכה אחראי גם הוא לזמן הנשיאה של המחלה לפני שהיא באמת מתפרצת.
הנגיף מתקדם דרך מערכת העצבים כסנטימר ליום. ז"א שאם כלב ננשך ברגל האחורית, הוא יכול להיות נשא במשך שנה לפני שנגיף מגיע למוח.
לעומת כלב שננשך בפנים משם ההתפרצות היא עניין של ימים.
המחלה נמצאת בספר השיאים של גינס עקב אחוז תמותה של 100% מרגע התפרצות המחלה.
חולה אחת בלבד עברה את המחלה ללא חיסונים, ועד היום עדיין לא ברור איך. ניסיונות לשחזר את הטיפול שלה בחולים אחרים לא צלחו.
את החיסון לכלבת פיתח לואי פסטר בשנת 1880. בניסויים על כלבים נגועים. בשנת 1885 הובא ילד חולה כלבת לאחרי הטיפול של פסטר בפעם הראשונה היתה תוצא חיובית לטיפול והילד ניתל.
18 שנה אח"כ -
בשנת 1903 זיהה נֶגְרִי את גורם המחלה ואף תיאר גופיפים תוך-תאיים אופייניים במוחם של בני אדם ובעלי חיים נגועים. מאז קרויים אלה "גופיפי נגרי", ועד ימינו מהווה נוכחותם בבדיקה שלאחר המוות את שיטת האבחנה לפגיעת הכלבת. (ויקיפדיה)
חיסון הכלבת "השתדרג" במהלך השנים, עוד לפני כ-20 שנה בברית המועצות. החיסון התבצע בעזרת מספר רב (~20) של זריקות אל תוך בטן החולה. בזמננו, לעומת זאת, החיסון מורכב משני סוגי חיסון: הסביל אותו יש לתת מיד עם הנשיכה, וחיסון שני, פעיל, אחרי כ 10 ימים ושוב במרווחי זמן קבועים. (ויקיפדיה)
לגבי החיסון עצמו,
החיסון עצמו מגן כנגד הנגיפים הידועים והנפוצים של מחלת הכלבת.
לפי הוראות יצרן החיסון עצמו תקף ל שנתיים. בארץ החוק מחייב חיסון כל שנה כחלק מקבלת רישיון להחזק כלב.
כלב לא מחוסן שנשך מושם בהסגר ל-10 ימים. בהם הוא מחוסן על חשבון הבעלים, והבעלים נקנס.
כלב מחוסן שנשך, מושם בהסגר, אם מתועדים 5 מקרים שהכלב נשך והושם בהסגר, הכלב מורדם גם אם היה מחוסן.
אם חסר מידע, תשאלו שאלות... :)
נעבור לגרוע מכל.
מחלת הכלבת - Rabies -
דברים חשובים שצריך לדעת, הנגיף מאוד אגרסיבי, זיהוי ודאי מתבצע רק לאחר המוות בודקים את המוח להדבקה, אין אפשרות לבצע בדיקת דם, הנגיף תוקף את כל היונקים לא רק כלבים. גורם להתייבשות, שיטיון, אגרסיביות, שיתוק ומוות.
איך נדבקים: חשוב לציין שלא כל נשא הוא מדבק. נגיף הכלבת מועבר ע"י הרוק של החיה התוקפת לתוך מערכת העצבים של הנתקף. הנגיף מתקדם דרך סיבי עצב קרועים לכיוון עמוד השדרה, ומשם למוח. הנגיף נקשר לתאים במוח, ומחדיר את החומר הגנטי שלו לתא המוח- גורם לו לייצר עוד נגיפים וכשהם מתפרצים אותו תא מושמד. הם נקשרים לתאים אחרים וככה הסיפור ממשיך...
במקביל להרס תאי המוח, הנגיף ממשיך להתקדם לכיוון הפנים, מהמוח הוא יורד בעצם לבלוטת הרוק, ושם (או יותר נכון, שבועיים לפני שזה קורה ) החיה מתחילה להיות מדבקת, ובנשיכה יכולה להעביר את הנגיף.
אחרי בלוטת הרוק הנגיף ממשיך ומשתק את מערכת הבליעה של הכלב, ומשתק את השריר. התוצאה היא ריור מוגבר (קצף בפה). ובגלל זה גם הידרופוביה - פחד ממים. הפחד נובע מזה שהאדם מנסה לשתות, ולא מצליח בגלל כאבים המצב לא בדיוק ברור לו גם בגלל המחלה שתקפה אותו שגורמת לדימנציה (שיטיון) ומכאן הפחד. הידרופוביה קיימת אצל בני האדם בלבד ולא אצל הכלבים.
מכאן הנגיף עובר למערכת הנשימה וגורם לה לשיתוק וכמובן מוות.
כל התהליך מרגע הגעת הנגיף למוח לוקח 10 ימים. ולכן כל חיה שחשודה כחולת כלב, נלקחת להסגר ל 10 ימים. אם היא מתה, הכלב חולה כלבת והננשך מקבל טיפול. אם היא חיה, עדיין יש סיכוי שהיא נשאית לכלבת, אבל לא היתה בשלב המדבק.
חשוב לציין שמיקום הנשיכה אחראי גם הוא לזמן הנשיאה של המחלה לפני שהיא באמת מתפרצת.
הנגיף מתקדם דרך מערכת העצבים כסנטימר ליום. ז"א שאם כלב ננשך ברגל האחורית, הוא יכול להיות נשא במשך שנה לפני שנגיף מגיע למוח.
לעומת כלב שננשך בפנים משם ההתפרצות היא עניין של ימים.
המחלה נמצאת בספר השיאים של גינס עקב אחוז תמותה של 100% מרגע התפרצות המחלה.
חולה אחת בלבד עברה את המחלה ללא חיסונים, ועד היום עדיין לא ברור איך. ניסיונות לשחזר את הטיפול שלה בחולים אחרים לא צלחו.
את החיסון לכלבת פיתח לואי פסטר בשנת 1880. בניסויים על כלבים נגועים. בשנת 1885 הובא ילד חולה כלבת לאחרי הטיפול של פסטר בפעם הראשונה היתה תוצא חיובית לטיפול והילד ניתל.
18 שנה אח"כ -
בשנת 1903 זיהה נֶגְרִי את גורם המחלה ואף תיאר גופיפים תוך-תאיים אופייניים במוחם של בני אדם ובעלי חיים נגועים. מאז קרויים אלה "גופיפי נגרי", ועד ימינו מהווה נוכחותם בבדיקה שלאחר המוות את שיטת האבחנה לפגיעת הכלבת. (ויקיפדיה)
חיסון הכלבת "השתדרג" במהלך השנים, עוד לפני כ-20 שנה בברית המועצות. החיסון התבצע בעזרת מספר רב (~20) של זריקות אל תוך בטן החולה. בזמננו, לעומת זאת, החיסון מורכב משני סוגי חיסון: הסביל אותו יש לתת מיד עם הנשיכה, וחיסון שני, פעיל, אחרי כ 10 ימים ושוב במרווחי זמן קבועים. (ויקיפדיה)
לגבי החיסון עצמו,
החיסון עצמו מגן כנגד הנגיפים הידועים והנפוצים של מחלת הכלבת.
לפי הוראות יצרן החיסון עצמו תקף ל שנתיים. בארץ החוק מחייב חיסון כל שנה כחלק מקבלת רישיון להחזק כלב.
כלב לא מחוסן שנשך מושם בהסגר ל-10 ימים. בהם הוא מחוסן על חשבון הבעלים, והבעלים נקנס.
כלב מחוסן שנשך, מושם בהסגר, אם מתועדים 5 מקרים שהכלב נשך והושם בהסגר, הכלב מורדם גם אם היה מחוסן.
אם חסר מידע, תשאלו שאלות... :)
