מאת שי זלוציבר
תוכן עניינים:
*הקדמה על דגי ניאון.
*צורת המחייה בלהקות מוגנות וסיבותיה.
*סיכום.
על הניאון:
דג הניאון הינו דגים קטנים מאד ומאד חברותיים כלפי בני מינם וכלפי שאר שוכני האקווריום. גודלם נע בין 4ל-5 ס"מ, הדג מאד רגיש למחלות, במיוחד למחלה שנודעה על שמו-מחלת הניאון טטרה. המחלה לרוב פוגעת רק בדגי ניאון, אולם לעיתים, המחלה פוגעת גם בשאר שוכני האקווריום.
במחלה זו, טפיל חודר לגופו של הפונדקאי, צבעו של הדג מחוויר, תחילתה בדהיית הפס האדום בצדי הגוף עד שהוא הופך ללבן חיוור, הדג מתחלש ומפסיק לאכול עד אשר יגיע אל עבר השדות הנצחיים.
דג הניאון דורש מים איכותיים ומאד נקיים על מנת להתאקלם בקלות באקווריום.
מוצאו של הניאון בטבע הוא מאזור דרום אמריקה וניתן למצוא אותם במקווי המים המתוקים אשר בברזיל, בפרו ובקולומביה.
http://www.youtube.com/v/pWNm1UT7AYc
וידאו קצר המציג דגי ניאון
אופן המחייה בלהקות מוגנות:
דגי ניאון הינם דגים רגועים ושלווים. עקב כך, הדגים אינם אגרסיביים כלפי בני משפחת ומצליחים לשמור על אחדות בלהקה. על מנת לשמור על הביטחון האישי של כל דג, דגי הניאון הצליחו ליצור צורת מחייה משל עצמם, חיים בלהקה גדולה ומרובה. מסתבר שהסיבה לכך שדגי הניאון מעדיפים לחיות בלהקות ולא באופן בודד, קשורה לעובדה שגודלם כה קטן וזעיר יחסית לשאר הטורפים בסביבתם המוצאים בהם "טרף קל" או ארוחה בהישג יד, ולכן כאחד אין הם יכולים להגן על עצמם וכמו שצוין קודם, בלהקה גדולה ומרובה הם מרגישים יותר בטוחים להסתובב ברחבי האגמים והנהרות בלא חשש שיטרפו אותם.
החיים בלהקה עבור הפריטים אינם פשוטים וצריך לדבוק ולהישאר בלהקה וכן, לשמור על ערנות בזמן שהלהקה נעה ממקום למקום וכמוה גם אתה צריך(בידיעה שבאם תעזוב את הלהקה, יהיו חייך הרבה פחות פשוטים והרבה יותר מסוכנים).
סיכום:
דגי הניאון הם דגים מאד חברותיים וזעירים. עקב הסיבה הזאת, הם נוהגים להסתובב בלהקות גדולות על מנת לקבל הגנה מפני שאר הטורפים בסביבתם.
מוצאם של דגי הניאון הוא מהאגמים והנהרות המתוקים של דרום אמריקה כמו ברזיל, פרו וקולומביה.
הפריטים הראשונים שנמצאו על ידי האדם היה בשנת 1961 על ידי גארי באגן נהר פָּרַגְוַאי ובאגן נהר ריאו-טאקווארי אשר במוטו-גרוסודו אשר בברזיל.
האזורים האדומים מסמנים היכן נוכל למצוא כיום דגי ניאון בטבע.
net
