האם תנאי טבע קיצוניים כמו קור פתאומי והוריקן יכולים לשנות את ההתפתחות האבולוציונית של הלטאות?

מאת: Avihai Zoreroעודכן לאחרונה: 09/10/2026קטגוריה: בלוג ומגזין0

האם תנאי טבע קיצוניים כמו קור פתאומי והוריקן יכולים לשנות את ההתפתחות האבולוציונית של הלטאות?

מבוא

אבולוציה! - תהליך שלוקח (לכאורה) עשרות אם לא מאות מליוני שנים... האמנם ?

כמה זמן לקחה האבולוציה מדינוזאורים מעופפים כמו למשל Pterosaur, עד לציפורים שאנחנו מכירים היום ? כנראה כמה מליוני שנים.

האבולוציה לפי ויקיפדיה

אֵבוֹלוּצְיָה בִּיּוֹלוֹגִית היא תהליך השינוי הגנטי באוכלוסייה של אורגניזמים לאורך דורות.

התהליך כולל הן שינויים בתדירות ההופעה של אללים באוכלוסייה (כגון אלה שקובעים את סוג הדם) והן שינויים מצטברים העשויים להביא ליצירת מינים חדשים, כגון להתפתחות מצורות החיים החד-תאיות הקדומות למגוון היצורים החיים כיום – חד-תאיים מורכבים, הצומח, פטריות ובעלי חיים, בכללם האדם.

האבולוציה הביולוגית היא תהליך שמתרחש באוכלוסיות ולא בפרטים בודדים.

למרות הנאמר לעיל, יחסי הגומלין שלנו ושל כל היצורים המורכבים אל מול סביבת המחיה מאוד מורכבים, ומשפיעים על גנים שיעזרו לנו או יפגעו בסיכוי שלנו להסתגל לסביבה.

אתה לא צריך להיות חיידק או זבוב פירות כדי להשתנות בצורה יחסית מהירה.

הבחנה בפרצי אבולוציה המתרחשים בזמן קצר

ב-1898, פורסמה הרצאה של הביולוג האמריקאי הרמן במפס (Hermon Bampus), על מוטציות ושינויים גנטיים במספר דרורים (ציפור דרור).

בעקבות סופת שלגים קשה שאירעה ב 1 בפברואר 1898, הוא אסף 136 דרורים ללא תנועה (כנראה קפואים), והביא אותם למעבדת האנטומיה שלו, הוא הצליח להחיות 72 פרטים, אך 64 הנותרים מתו.
במפס החל לבדוק את כל הפרטים שאסף והגיע למספר מסקנות.

זכרים שרדו טוב יותר מנקבות
ציפורים קטנות וקלות יותר בעלות רגליים ארוכות יותר וכנפיים וחזה גדולים יותר, כמו גם מוח גדול יותר (הוא בדק את רוחב הגולגולת) – גם הם שרדו טוב יותר.

מאז פרסום ההרצאה של הרמן במפס, החלו מדענים להבחין בפרצי אבולוציה המתרחשים בזמן קצר, כמובן שקשה להבחין בשינויים אבולוציוניים שכאלה, אפילו בתקופה של ימינו עם פיתוחים טכנלוגיים ומדעיים.

וידאו מיקרו ומקרו אבולוציה של דרורים

לאחרונה פורסם מחקר, בכתב עת מדעי, ובו נמצא כי לטאות אנוליס ירוקות החיות בגבול שבין מקסיקו וטקסס, פיתחו סבילות גבוהה לקור לאחר חורף קר במיוחד, וכל זאת בתקופה של מספר חודשים בלבד.
לטאות האנוליס הירוקות חיות בד"כ באיזורי אקלים חם, ומקורן בקובה.

תקופות ממושכות של קור עז, עלולות לפגוע באוכלוסיית לטאות האנוליס המורגלות לחום, זה מה שקרה לאחר חורף של 2013.

באוגוסט 2013, קבוצת חוקרים אספה מספר לטאות אנוליס מגבול מקסיקו – טקסס, כדי לבדוק, עד כמה ניתן לקרר אותן לפני שנפגע להן התפקוד המוטורי, ביותר ספציפי, האם הן יצליחו לעמוד שוב לאחר שיניחו אותן על הצד.

הם אספו לטאות מחמישה אתרים שונים ברחבי טקסס, והחלו לקרר אותן בתא מיוחד במעבדה.

הם מצאו שקיימים הבדלים בין הלטאות מדרום טקסס לצפונה, כאשר החלו לקרר את הלטאות כדי לבדוק מתי הן יושפעו, התברר שלטאות מדרום טקסס איבדו יכולת מוטורית ב11 מעלות צלזיוס, הלטאות שנאספו מצפון טקסס, איבדו יכולת מוטורית ב6 מעלות צלזיוס.

מכיוון שלמדענים היה מידע גנטי מהניסוי באוגוסט, כאשר מספר חודשים לאחר מכן הטמפ' צנחו לשיא של 15 שנה, המדענים הלכו לאסוף שוב לטאות מאותם האיזורים, הם מצאו שהלטאות מהאיזורים הדרומיים, פיתחו סבילות לקור עז יותר, ממש כמו הלטאות מהצפון, הן איבדו יכולות מוטוריות ב6 מעלות (לעומת 11 באוגוסט).

בדיקה של רצפי RNA, שנערכה בשני המבדקים, הצביעה על שינויים גדולים ברצף בין לטאות שנאספו בדרום באוגוסט, לבין לטאות שנאספו בדרום לאחר החורף.

מחקר נוסף שנערך בספטמבר 2017 לאחר סופות ההוריקן, אירמה ומריה ופורסם ב-2018, מצא כי לטאות ששרדו את 2 ההוריקנים האלה, פיתחו רגליים חזקות וגדולות יותר לעומת לטאות שנמדדו 6 שבועות קודם.

על מנת להסיק שמדובר בשינוי אבולוציוני ולא נקודתי, הם חזרו לאותו מקום בקריביים שנפגע מסופות ההוריקן, לאחר כשנה, ומצאו שהצאצאים של הלטאות ששרדו, אופיינו באותן רגליים חזקות וארוכות יותר.

וידאו - סדרת סרטונים על ההיסטוריה של ההתפתחות האבלוציונית של האנולות

עובדת בונוס

לטאות ירוקות שחיות בערים, יש רגליים דביקות יותר, מאשר לקרובי משפחתן שחיות בטבע, ככל הנראה התפתחות אבולוציונית שנוצרה בעקבות הצורך לטפס על זכוכית וברזל.